רבים בישראל מתמודדים עם בעיות נפש עוד לפני 7 באוקטובר, ובוודאי שבעקבותיו. המוזיקאי אביב שטיין, מנהל מגמת המוזיקה במרכז האומנויות הרב-תחומי "כנפיים - בזכות האמנות", יודע עד כמה צלילים מסייעים בשיקום. "מוזיקה היא התשוקה של האנשים שאיתם אני עובד", הוא אומר. "אבל בגלל נסיבות החיים שלהם, זה המקום היחיד שבו הם יכולים לעבוד בתקווה להשתלב בתעשייה בהמשך".
כשהוצע לרונה קינן ללוות את החבורה המיוחדת הזו, לקח לה זמן להבין מהו המקום שלה. "מרגע שהבנתי שמדובר בליווי של מוזיקאים שנמצאים בתהליך של העלאת מופע של שירי משוררות, כל החתיכות התחברו", היא אומרת. "אני אוהבת ללוות ולתת פידבק ולראות כיצד יצירה מתפתחת וצומחת. הנושא הזה של מורכבת נפשית, במיוחד אחרי 7 באוקטובר, מאוד חשוב ומאוד בוער, והיה נראה לי שנכון להיות שם".
"רגעים של חסד". רונה קינן ואביב שטיין
(אופיר בן שמעון)
מה המוזיקאים של "כנפיים" מקבלים משיתוף פעולה כזה?
שטיין: "אני עובד איתם כל יום, ואנחנו נמצאים בסוג של בועה עם עצמנו, כך שהיכולת שלנו להתכתב עם עולם התרבות לא קיימת. החיבור הזה הוא מפגש סופר מעניין, וגם הכרה בעבודה של חבר'ה שהיא ראויה ונכונה ויש לה מקום במרחב התרבותי".
יצירה משותפת יכולה לייצר מתחים. כשמדובר במתמודדי נפש צריך להיות סופר רגישים.
שטיין: "לפני שנתיים החלטנו בארגון לעשות מופע קאברים ובחרנו ב'אל תלכי בשדה', והעיבוד שעשינו היה שתיל שנכנס לתודעה שלנו. כשהבנו שהפרויקט הזה הולך להיות שירי משוררות, הבנתי שזה הדי.אן.איי של מה שאנחנו עושים. כשהגענו לאולפן כל שיר נתקל בהתנגדות אחרת. הכנו את השירים לפני שרונה הצטרפה, אבל רוב הזמן היא התרגשה שאנחנו באותו תדר".
קינן: "החששות שלי היו כמה עדינה אצטרך להיות וכמה להגן עליהם בצמר גפן. די מהר זה התברר כלא רלוונטי. הרגשתי שאני מדברת איתם בלי בולשיט. מה שעבד מצוין, הדגשתי, ומה שפחות – נימקתי, ואמרתי שאתם לא חייבים להסכים איתי. לא היו חיכוכים כי הייתה לי פריבילגיה של לבוא מבחוץ, אבל הרגשתי איתם כמו שאני עובדת עם כל קבוצת מוזיקאים מוכשרת שיודעת לעמוד על שלה".
ומה למדת מהם?
"תמיד מעניין ומרגש לראות דבר שמתפתח ליצירה. הערך המוסף של הנתינה בהקשר של המצב הנפשי של האנשים, מחזק וממלא אותי בתחושת משמעות ועשייה מיטיבה בתקופה שזה לא תמיד מזדמן. רוב היום אנחנו מנסים להחזיק את הראש מעל למים, ולהגיע פעם בשבועיים ולנגן עם החבר'ה ולשמוע אותם – זה מין אי".
המופע המשותף שייערך היום בהגריי בתל-אביב, יוקדש לשירים משוררות. "הבחירה בטקסטים האלו נורא מעניינת, כי יש שם לא מעט יונה וולך, דליה רביקוביץ' ולאה גולדברג, שהתמודדו עם מצבים מורכבים, ויש שם רגעים של היעדר תקווה וגם רגעים של חסד", אומרת קינן. "פירקנו כל שיר ודיברנו עליו, וזה אפשר ליצור ביחד אינטרפרטציות שנכונות לקבוצה הזו ולא רק ללכת על משהו נעים לאוזן. זה אנשים שאוהבים רוק ודיסטורשן".
שטיין: "הרגשנו שאנחנו רוצים לייצר לעצמנו כאוס בתוך השיר כדי למצוא את העיבוד הנכון, וזה לא היה פשוט, בטח עבור אנשים שחיים בחוסר ידיעה ובחוסר ביטחון, אבל היינו שם עד שמצאנו את מה שנכון".
רונה, מה עם אלבום חדש?
"אני מסיימת ממש עכשיו את המיקסים, ואולי זה יהיה מוכן לקראת החגים".
