אפשר לבקש ממך שקט, בבקשה? // ריימונד קארבר } תרגום: משה רון } מודן } 259 עמ'
כולם מכירים את ריימונד קארבר על סיפוריו הקצרים. סיפורים שספוגים לא פעם בייאוש של מערכות זוגיות שלא ניתן להיחלץ מהן, בצד שחיקה של אלכוהוליזם ושתיינות, האופיינים למעמדות הנמוכים האמריקאיים. סיפורים מקוטעים, גיבורים שננטשים באיבו של ויכוח, והתחושה המסוימת הזאת שמשהו לא טוב קורה, ומשהו גרוע עוד יותר עשוי לקרות. 'אפשר לבקש ממך שקט, בבבקשה?' הוא קובץ הביכורים של קארבר מ-1976 שיוצא עתה לראשונה בעברית, בתרגום משה רון, שתירגם גם את כל ספריו בפרוזה.
על הסגנון של ריימונד קארבר ועל עולמו, נכתב הרבה. נכתב די. אך לא מספיק סוּפר אולי על השפעתו של קארבר במהלכה של הספרות העברית; תופעה ייחודית לגמרי. אפשר לומר שהשפעת קארבר בפרוזה, לא נופלת בהרבה מזו של נתן זך במהפכת השירה הישראלית של שנות ה-60 וה-70 במאה הקודמת.
הפרוזה של קארבר הדגול, בתיווכו המקומי של משה רון, חוללה במידה רבה את מהפכת הסיפור הקצר של תחילת שנות ה-90. במובן זה, אפשר לומר, שאתגר קרת, עוזיי וייל, גדי טאוב, ובמידה מסוימת אפילו אורלי קסטל-בלום, יצאו מתחת לאדרתו, כאשר הופיעו כמבשריה של "השפה הרזה", כפי שכונתה לגנאי, בראשית שנות ה-90.
ריימונד קארבר | צילום: גטי אימג'ס
(Sophie Bassouls, Sygma via Getty Images)
הופעתו של 'דבר קטן וטוב' (קובץ שבמקור נקרא 'קתדרלה') מהווה את שיאו המאוחר של קארבר באנגלית, והופיע פה כקובץ ראשון ב-1987, סמוך מאוד להופעת קובצי הביכורים 'לא רחוק ממרכז העיר', 'צינורות', ושאר קובצי הסיפורים הקצרים שעיצבו מחדש את הפרוזה העברית של שנות ה-90. היו גם מי שזיהו בזרם זה השפעה אמריקאית חריפה, חריפה מדי, עד כדי 'אינגלוז' השפה העברית. בצד זה, גם יש הפרט הביזארי, הבלתי סביר כמעט, שריימונד קארבר ואשתו הראשונה מריאן ברק-קארבר, חיו בישראל למשך כמה חודשים, ברמת-אביב של סוף שנות ה-60.
אז אנו רואים פה רשת קשרים מסועפת בין קארבר והמערכת העברית, ועלילת ההשפעה רק מסתבכת עם הופעת 'אפשר לבקש ממך שקט, בבקשה?'. קובץ זה הוא למעשה מאמצו הראשון של קארבר לכנס את סיפוריו בהוצאה מרכזית באמריקה. כאן לראשונה הבחינה הביקורת בעולמו המיוחד, המביך, שמעביר לא פעם את האחריות הפרשנית אל הקורא. היינו אותו נוסח של סיפורים פעורים, מעט מקוטעים, שהדיבור בהם הוא עיקר, והמעשה על פי רוב רק נרמז.
נוטים לחלק את חיי הכתיבה של קארבר לשני חלקים. תקופת ריימונד "הרע" וריימונד "הטוב". עשור אחד שבו היה שקוע בצרת השתיינות, ועשור אחד שבו התנקה והפך ברייה אחרת, מפויסת וידידותית. החלוקה נערכת גם על פי נשותיו, מריאן, אשתו הראשונה שלה מוקדש ספר זה. וטס גלאגר, המשוררת, שעימה חלק את חייו בעשור האחרון לחייו. הספר שלפנינו הוא סיכום עיקר "השנים הרעות", תקופה שהסתיימה בשלושה אשפוזים שהביאוהו קרוב למוות. יש כאן התוודעות קרובה, אם כן, לשנים שבהן התעצב הנוסח שלו, שנים שבהן חלק במידה רבה עם גיבוריו סיטואציה, מעמד וסגנון חיים; קשרים זוגיים שבירים, מחסור כלכלי ומבוכה חברתית הם מאפיינים קבועים בסיפורים אלה.
יש בכל זה משהו די שובר לב, אף שלכאורה סיפור ההיחלצות של קארבר ואשתו מהמעמד הנמוך האמריקאי הוא סיפור של הצלחה - הם גדלו בעיירה של 700 איש בקצה צפון מערב אמריקה, ונישאו כאשר היא בת 16 והוא בן 19 עם ילדים בדרך, אך לא פעם בסיפור הצלחה יש גם צד של אשם על כל מי שנשאר מאחור. כך אצל קארבר ועיירותיו, וכך עם הזוגות שלו בסיפורים, שננטשים לא פעם שני רגעים לפני פרידה מסתמנת, ואולי לא.
אם לחזור אל הסיפור הביזארי של השפעת קארבר על הסצנה המקומית (כל זה קורה בערך בשנת פטירתו, ב-1988), נדמה כאילו היחידה שנותרה סמוכה לז'אנר בתחילת דרכה, אך יצאה ממנו בלא עיכוב או פגיעה, היא אורלי קסטל-בלום. ראשית, הייתה לה הגנה מפני ההשפעה האמריקאית, כי הצרפתית הייתה שגורה בפיה. קסטל-בלום גם היחידה שהצליחה לנוע הלאה מן הסיפור הקצר, ולטעת עצמה מחדש בעבודת הנובלה עם 'דולי סיטי', ולאחר מכן בז'אנר הרומן ואף בממואר. עמדה לה הגאונות לצאת מחוץ לטווח ההשפעה הקארברית.
הקורבנות המיידים, לעומת זאת, היו בעלי הסיפור הקצר שנשארו נטועים בהצלחותיהם המוקדמות. הגם שלא ניתן לצמצם את קרת לקארבר מקומי, הרי יש לו צבע ומהלך לגמרי אחר, משהו בו בכל זאת התמסר לאותו "סתם-אחד", ולמשלבי הלשון האגביים, לכאורה, של דמויות מסוג זה. במובן זה, ניתן גם להסתכל במפעל משה רון המתרגם (דבר נדיר שעורך יקדיש עצמו לכל כתבי סופר מסוים) כפרויקט שלא רק היטיב עם הספרות העברית. הערצת קארבר, שהשתלבה עם הקפיטליזציה של ישראל, קלעה את הספרות כאן, לתקופת מה, להשפעה חד-קוטבית. והתרגום הזה הקולח, הוא לא פעם עצם העניין, שנמצא נוסח כה מוצלח למזוג שפה אחת באחרת, עד שהשפה איבדה משהו מזהותה המקורית. •
