נהוג לסווג רפובליקות פרלמנטריות דרך אפיון הדמוקרטיה שלהן. תקן הבסיס הישן לדמוקרטיה – הפרדת רשויות, איזונים, חירויות, הגנת מיעוטים וכו' - מפנה מקום לתוויות מכובסות כגון "דמוקרטיה חלולה", "דמוקרטיה תהליכית" או "דמוקרטיה לא ליברלית", כהגדרתו של אורבן. בפועל, זה פשוט גלגול חדש של הפשיזם הישן. שלדה דמוקרטית ללא מנוע ובלמים, עם מרכב פשיסטי להנעה וניהוג. דמופשיזם. מה שקורה בטורקיה, ברוסיה, במולדובה, בסין ובמקומות שונים נוספים על הכדור – הוא ניואנסים שונים שלו. ההבדלים הם רק ברמת הדיכוי של מרכיבי תקן המקור.
אם, במקרים רבים, הטריגר לריקון הקרביים הזה היה השיתוק והאימפוטנציה השלטונית של דמוקרטיות ליברליות, שנקרעו בין קואליציות לאופוזיציות – הרי שהתופעה הדמופשיסטית בכל העולם היא קודם כל תוצאה של ההזדמנות שנוצרה, השתכללות כלי הניטור והפיקוח ולימוד לקחי העבר. השיעור הראשון שנלמד הוא שמערכת המשפט בדמוקרטיה פרלמנטרית חשופה מעצם טבעה להשתלטות תוך שימוש באמצעיה היא. רוב פרלמנטרי, זמני אפילו, יכול להעביר חקיקה שתאפשר השתלטות כזו בהדרגה או במהלך אחד. אורבן עשה זאת בהדרגה דרך שינויים בחוקה ברוב פרלמנטרי. ארדואן, אחרי מהפכת הנפל של הגנרלים, 2016, במהלך משולב, מבוסס על שינוי דרסטי בחוקה וטיהור הצבא ושדרת השופטים.
הפשיזם חזר להיות אופציה קבועה בחיי מדינות, כאילו חזרנו למחצית הראשונה של המאה הקודמת. גל דמופשיסטי מגיע כשמטרתו המיידית היא מחטף חוקתי של השלטון. לשם כך נדרשות שליטה במערכת המשפט, והשתלטות על התקשורת החופשית. ולזה יש גרסה עברית. נהוג לראות באורבן ההונגרי את אבי השיטה, אבל המקיאבלי של הדמופשיזם הוא ללא ספק ארדואן, החבר של טראמפ, שמנסה לייצר גרסת שואוביז אמריקאית לדמופשיזם. השואו מהותי כאן משום שדמופשיזם צומח למעשה על מצע דמוקרטי קודם. ועד כמה שהטכניקה והכלים להשתלטותו אפקטיביים, המשתנה המהותי בתמונה היה ונשאר העם עצמו, ציבור הבוחרים.
וכאן הלקח השני, בעידן הדיגיטל, פיקציות רעילות הן כלי הנדסת התודעה היעיל ביותר. "יאיר גולן, בוגד" - בגרסה העברית. או "השב"כ רצח את רבין". הדמופשיזם סוחף כך לנאמנות וויראלית לפירמידה הדמופשיסטית והעומד בראשה. כשלחלופין כופים זאת, במעצרים והעלמת דיסידנטים. מה שאין לו גרסה עברית. כדי לסחוף צריך שואו שיעורר את השורשים האתניים הכי בסיסיים של מורשת לאומית, דתית או שבטית – איסלאם והאימפריה העות'מאנית, רוסיה הגדולה, Make America Great Again של טראמפ, וכיוצא באלו. לכפייה, צריך רק משטרה ושירותי ביטחון שיעלימו חושפי שחיתות ודיכוי מבית. בנוסף, מנפחים אויב פנימי או חיצוני שמאיים על שלמות הרפובליקה - קומוניזם, ציונות, קפיטליזם, חילון. דמופשיזם זקוק למפלצת במורד הרחוב, כדי לשסות את נאמניו בבוגדים מהמחנה השני. קפלניסטים ושמאלנים, בעברית.
למעשה, עד כאן אין בדברים שום חידוש ממשי. מטוטלת הפשיזם נעה הלוך ושוב בהיסטוריה המודרנית מאז מוסוליני, דרך סטאלין, פרנקו וצ'אושסקו, ועד פוטין, אורבן וארדואן. רק שלעומתם, המפלצת שלנו אמיתית לגמרי. הגרסה העברית היא אירוע שונה ויוצא דופן. האיום על קיומה של ישראל, למעלה ממאה שנה, התקבע למה שהוא היום ברצף עקוב מדם של מלחמות אמיתיות. ייתכן שדווקא משום כך הגנום הישראלי הסבוך מוכיח עמידות מפתיעה לנגיף הדמופשיסטי. עם החרדים והערבים בקצוות, וקיטוב הימין-שמאל היהודי במרכז - ולמרות רוב יציב בכנסת לאורך ארבע שנים - הלוינים, והרוטמנים והקראים, השיגו מעט מאוד. וגם המעט הזה לא בטוח שישרוד את הכנסת הבאה. מה שארבע השנים הרעות הללו כן השיגו, הוא פריסה מסיבית של התיישבויות לוויין, ביהודה ושומרון, שהממשלה הבאה תצטרך להחליט אם הן נכס או נטל. והן השיגו גם משהו נוסף, הן קיבעו תרבות של מכונות רעל ושיסוי דמופשיסטי, בכנסת, ברחובות ובתקשורת. את הקיבוע הזה צריך יהיה לעקור ולשרש ביד ברזל.
