תשכחו מהגשה בטלוויזיה ותפקיד ראשי בסרט: בשנים האחרונות נדמה שאין בתחום הבידור מקצוע נחשק יותר מזה של כוכבת רשת. אל תדאגו: אם יש לה ברזומה מספיק עוקבים, שיתופי פעולה מסחריים ואירועי השקה, גם על היעדים ה"קלאסיים" היא תסמן וי. כך הגענו למצב שבו יש משפיעניות כמו קליפות גרעינים באצטדיון כדורגל, ולכן גם היכולת שלהן להתבלט נזקקה לשדרוג משמעותי.
זה הרקע לתופעת אודיה פינטו, שלא ניתן להימלט ממנה בחודשים האחרונים. הפריצה שלה דווקא נראתה מבטיחה: אישה שגדלה בבית חרדי, לא השלימה בגרויות, מרדה במודל הרזון הנוראי והחליטה שכל זה לא ימנע ממנה להיות כוכבת - להפך. הקהל הגיב בהתלהבות והזניק אותה למעמד "ויראלית". מדורי הרכילות קלטו את הרמז, שמו עליה את כל הז'יטונים וגרפו יחד איתה את כל הקופה: גם של הרייטינג וגם של הכסף.
מה רבין היה אומר? פינטו
אלא שאז פינטו, שמככבת בחגיגת הטראש של 'פאוור קאפל' ברשת 13, איבדה את זה. וזאת לא רק הסערה סביב הכישלון לזהות את יצחק רבין ז"ל: נדמה שפינטו פשוט שכחה איך לייצר כותרת בלי המילה "תחת". אפילו נושא בוער ורגיש, כמו הצורך הכפייתי להיכנס לרחם של נשים מפורסמות (ושל נשים בכלל), הוציא ממנה את המשפט "כמו שאני לא נכנסת לתחת שלך, אל תיכנסי לי לרחם". מראש הממשלה היא דרשה "תרים את התחת שלך ותנסה לעזור לנו", כשהיא מתכוונת לתושבי הצפון כמוה. כותרת? יש. רעש? בוודאי. תרומה חיובית לשיח ציבורי שגם ככה יצא משליטה? פחות. ורייטינג? ובכן, לא כמו שנדמה לכם.
אבל האמת היא שגם אם המספרים היו בשמיים, זה לא פוטר אותנו, עיתונאים וכתבי רכילות, מאחריות למעגל הזה. לא צריך להתחסד: אנחנו חיים על הקלקות ותמיד שמחים ל"סערה" טובה כדי לעבור את היום. אמירות פרובוקטיביות, כמו של פינטו, הן הלחם והחמאה של הז'אנר. אבל לשיטה הזאת יש מחיר, והוא העלאה מיותרת של רף הסנסציה והורדה דרמטית של סף האינטליגנציה. הרי גם פינטו יודעת שאת אותה ביקורת לגיטימית (ואף מוצדקת) על חטטנים ופוליטיקאים ניתן להעביר ללא וולגריות ושפה נמוכה. אבל נדמה שהפרובוקציה כבר חשובה יותר מהמסר עצמו, אולי הגיע הזמן לעצור לרגע את המרוץ ולשאול את עצמנו ביושר: האם זאת רק אודיה פינטו שאיבדה את הדרך?
