אחד המצבים הכי כיפיים עבור קבוצת כדורגל ואוהדיה, הוא המצב של "מעכשיו הכל זה בונוס". הבעיה היא שמדובר במצב די נדיר.
פעם, כשעוד היו מקיימים אצלנו את גמר גביע הטוטו רק בסוף העונה, קבוצות שכבר לקחו דאבל יכלו להתייחס אל התואר השלישי בחשיבותו כאל בונוס שיהיה נחמד אם יגיע, אבל ממש בקטנה אם לא. אז למשחק הערב הפועל באר-שבע תעלה כשהיא יודעת שממילא מעכשיו הכל זה בונוס. אם תתעלה בצורה יוצאת דופן ותצליח לדלג בשני משחקים מעל הכוכב האדום בלגרד, תוכל להמשיך ולפנטז על הצטרפות למועדון הישראליות שטעמו צ'מפיונס ליג. אם דווקא הסרבים ישמחו בסיכום שני המשחקים, באר-שבע תעבור למפעל אחר, כשהיא יודעת שבכל מקרה שלב ליגה בקונפרנס כבר יש לה.
הידיעה הזאת, והשקט שהיא מקנה, היא מצרך חשוב מאוד בקיץ שעובר על החבורה של אלונה ברקת. אחרי שהתברר שקינגס קאנגווה שיחק בשבוע שעבר את משחקו האחרון בקבוצה, כל מה שהיה צריך כדי לעורר שדים מודאגים בטרנר - זה כישלון כבר בסיבוב המשחקים הראשון באירופה. אז בסוף באר-שבע הסתפקה בחצי שעה טובה בשני המשחקים מול ויקינגור העקשנית כדי לעבור סיבוב, ועכשיו צריך להתרגל לחיים בלי קינגס.
משוכה גבוהה. מדי?
האמת היא שקשה להפריז בחשיבותו של האיש עבור באר-שבע. מדובר כנראה בזר הכי דומיננטי בתולדות המועדון אחרי טוני ווקאמה הזכור לטוב (או לרע אם כיהנת כמגן בליגת העל בשנים 2018-2015), ומישהו שבאר-שבע לא תצליח להחליף הקיץ גם אם מאוד תנסה. השנתיים שהזמבי העביר במועדון היו רצף בלתי נגמר של משחקים שבהם הציג מהלכים שומטי לסתות, ולמרות שהדבר מנוגד לאמנת כבוד האוהד וחירותו - כל מה שאוהדי באר-שבע צריכים להגיד אחרי העזיבה שלו לפנאתינייקוס, זה פשוט תודה. תודה על אליפות מדהימה ועוד אחת שאבדה בפוטו-פיניש, תודה על גביע מדהים ותודה שאיכשהו המשכת לעונה נוספת איתנו למרות שכבר בקיץ הקודם היה ברור שאתה לא באמת שייך לליגה המקומית כאן.
אבל הנה משהו שלאוהדי הקבוצה יהיה קל יותר להתכנס סביבו: הנתונים של באר-שבע בעשור האחרון. אלה שלפיהם מדובר בקבוצה המצליחה ביותר בישראל, ביחד עם מכבי ת"א. לשתיהן יש ארבע אליפויות ושני גביעים, רק שמכבי מתהדרת ביותר של העפלות לשלב בתים/ליגה באירופה - בעיניי, בדיוק המסורת שגם בבאר-שבע חייבים לנסות ולהשיג לעצמם.
למען האמת, המשוכה הערב מרגישה קצת גבוהה מדי. נכון, קבוצה ישראלית אחת (מכבי חיפה) כבר עברה פעם את הכוכב האדום, אבל חיפה ההיא היתה כנראה הקבוצה הכי מוכשרת שראו בכרמל אי פעם, היתה להם ביתיות בסמי עופר המפחיד, וגם אז נדרשו ניסי כדורגל מסוג חלוץ היריבה נוגח שער עצמי בדקה ה-90, כדי לעבור שלב. אבל זה בסדר, כי כאמור אין מה להפסיד כאן. ממילא מעכשיו הכל זה בונוס.
השנתיים שקאנגווה העביר במועדון היו רצף בלתי נגמר של משחקים שבהם הציג מהלכים שומטי לסתות. כל מה שאוהדי באר-שבע צריכים להגיד אחרי העזיבה שלו לפנאתינייקוס, זה פשוט תודה
