שני סרטים, כל אחד כ-160 דקות, על הגנרל ומנהיגה האגדי של צרפת שארל דה-גול, מהווים את הפתעת הקיץ באולמות הקולנוע במדינה. ועם מספרים קשה להתווכח: שני מיליון ורבע צופים לחלק הראשון ומיליון ורבע לשני.
כשהבחירות לנשיאות ב-2027 מתחממות ולאור עליית הימין הקיצוני אך גם האכזבה מהמערכת הפוליטית, הצרפתים הופכים נוסטלגיים לתקופה בה הוביל אותם מנהיג חזק והפטריוטיות לא השתייכה לימין או לשמאל. במקביל מראים הסקרים את עלייתו של הימין הלאומני כששני המנהיגים המובילים בטבלת הפופולריות בצרפת הם מרין לה-פן וז׳ורדן ברדלה, שניהם ממפלגת ׳האיחוד הלאומי׳.
׳׳מלחמת דה-גול׳׳, או ׳׳מלחמתו של דה גול׳׳ משחק מילים של הבמאי אנטונן בּוֹדרי, מתחיל מהיותו גנרל מבודד ב-1940, אז ניסה ללכד סביבו בלונדון צוות של פוליטיקאים ואנשי צבא שייצגו את צרפת החופשית. בהתחלה לא מתייחסים אליו ברצינות, אך העקשנות והנוקשות שלו משכנעים את הסובבים, ובעיקר את צ׳רצ׳יל - לתמוך בו ובצבאו המתהווה. החלק השני מתרכז במאבק הצבאי של הצרפתים לשחרר את מולדתם, עד לקיץ 1944.
האמריקאים, ובעיקר רוזוולט, מוצגים כנכלוליים המנסים להשתלט על צרפת של אחרי המלחמה. צ׳רצ׳יל הפכפך וסטאלין כמעט לא מוזכר. הסרט, המרשים גם בסצנות הקרב ובעיצוב הדמויות - ובראשם סימון אבּקאריאן, צרפתי ממוצא ארמני - התחיל ככישלון קופתי, והפך ללהיט בקרב צעירי צרפת.
כרזת הסרט. סחף את הצעירים
(ללא)
נראה כי עליית הימין הקיצוני אמנם מפחידה את הצרפתים, אבל הכמיהה למנהיג חזק מגבירה את הפופולריות של המועמדים הדוגלים בצרפת חזקה.
דה-גול הזדהה כימני אך ניסה לאחד את העם. התנועה ה׳גוליסטית׳ מתמקדת בהעדפת צרכיה של צרפת מעל לפשרות בינלאומיות, עצמאות כלכלית וצבאית ואיחוד העם. כעת מנסים כל המועמדים לנשיאות להדגיש את הזיקה בינם לבין דה-גול.
השבועון הפופולרי ׳מריאן׳ אף פרסם לפני חודש כתבה שכותרתה: ׳׳למי היה מצביע דה-גול?׳׳. תשובתם הייתה ברונו רטאייו, מנהיג הרפובליקנים, הידוע בעמדתו הקשוחה בנושאי הגירה, ופרנסואה רופאן מהשמאל הרדיקלי - שפרש ממפלגתו של ז׳אן לוק מלנשון. האחרון מגדיר את עצמו כ׳גוליסט׳ בנושא האחדות החברתית וההתנגדות להכתבות הכלכליות של האיחוד האירופאי. אפילו מלנשון, מנהיג ׳צרפת המורדת׳ טען, לאחר שצפה בסרט, כי ׳׳דה-גול מייצג את צרפת המורדת של תקופתו׳׳.
גם מועמדת הימין הלאומני מרין לה פן, מיהרה להצהיר שהיא 'גוליסטית׳ במהותה. בקיצור: כל אחד לובש את המדים האופנתיים של דה גול בסגנונו האישי.
סקר שנערך לפני שבוע מראה כי מנהיגת מפלגת הימין הלאומני ׳האיחוד הלאומי׳ וסגנה, יו׳׳ר המפלגה ז׳ורדן ברדלה הם המועמדים הפופולריים ביותר למשרת הנשיא עם 34% ו-33%, וזאת למרות הרשעתה של לה-פן במשפט השחיתות בפרלמנט האירופאי, עליה היא מערערת. מקרון זוכה בסקר רק ל-28%.
מועמדי הימין מרכז, שהכריזו על מועמדותם אך קולם כמעט ואינו נשמע בינתיים: אדוארד פיליפ, ז׳רלד דרמנן וגבריאל אטאל מקבלים בין 19% ל-23%. וז׳אן-לוק מלנשון, ממפלגת השמאל הקיצוני ׳צרפת המורדת׳, מקבל רק 17%.
הצלחת הסרט משקפת את הדילמות העומדת בפני הצרפתים לקראת הבחירות: פופולריות או פופוליזם? דמות מאחדת או חזקה? היא גם משקפת את הנוסטלגיה לאחדות ולניצחון הערכים הצרפתיים על שאר העולם.
