ניחוח עז של אוכל ביתי התפשט בבטן הספינה. מוהנד נאסר, אח במחלקת המטו-אונקולוגיה ילדים ברמב"ם ושף לעת מצוא, יצא מהמטבח עם סיר מקלובה – תבשיל אורז, עוף וירקות מטוגנים. מצויד בכפפות ובסינר הוא יצק את תכולתו לתוך מגשי נירוסטה עגולים שיונחו על שולחנות ארוחת הערב.
חבורה של צעירים וצעירות, כולם מחלימים מסרטן, עמדו מסביב, משתאים למראה היצירה הקולינרית ומצלמים את המחזה מעורר התיאבון. אחת מהם היא רוני המבורגר, 21, שבחייה הקצרים חלתה פעמיים בלימפומה מסוג הודג'קין, עברה כימותרפיה והשתלת מח עצם, וגם חודשיים של הקרנות בבית חולים בניו-ג'רזי. וכעת היא כאן, במסע שיט בן שמונה ימים מול חופי הולנד מטעם עמותת "גדולים מהחיים". במלחמה מול הסרטן היא ניצחה, אבל מלחמה אחרת, זו שמתחוללת כבר כמעט שלוש שנים, גבתה ממשפחתה מחיר כבד מנשוא.
ב-22 במאי 2026, חודש לפני הנסיעה להולנד, נהרג אחיה הגדול של רוני מפגיעת רחפן נפץ במוצב בירנית שבגבול לבנון. סמ"ר נועם המבורגר ז"ל, לוחם טכנולוגיה ואחזקה בגדוד 9 של חטיבת השריון 401, הותיר בנופלו זוג הורים, ליאת ואייל, ושלוש אחיות – רוני הצעירה ממנו בשנתיים ותאומות בנות 18, עדי ויובל.
"אני רגילה לשתף עם אחי סרטונים מצחיקים מהאינסטגרם ולשלוח לו תמונות של אוכל", מספרת רוני. "נועם אהב מקלובה, וכשמוהנד פתח את הסיר, האינסטינקט הראשוני שלי היה לצלם ולשלוח לו. מן הסתם לא שלחתי, אבל זה אחד מהטריגרים שהיו לי במהלך המסע. ערב אחד אמא שלי הציפה את הווטסאפ המשפחתי בתמונות של נועם, ואני יושבת בחדר שלי פה בספינה, רואה את זה ומתחילה לבכות". בדיוק אז עברה במסדרון הצר שבאגף המגורים דפנה אופיר, רכזת תוכנית "בוחרים בחיים" ומנהלת המסע. "היא ראתה אותי בוכה והתיישבה איתי", מספרת רוני. "דיברנו והיא קצת עודדה אותי. לא שאפשר לעודד יותר מדי, אבל דפנה יודעת לומר את הדברים הנכונים".
באותו שבוע סיימה אחת מאחיותיה הקטנות קורס סמב"ציות. רוני צפתה בטקס הסיום בלייב. "בטקס דיברו על אח שלי, וזה הציף אותי. ושוב בכיתי. אבל גם שמחתי שהיא סיימה את הקורס. והתבאסתי שאני לא שם".
"תזכרי שיש לך אותך"
הצטרפתי לקבוצה כמה ימים אחרי תחילת המסע, המיועד למחלימים בגילאי 18 עד 30, כשספינת המפרש "Summertime" הטילה עוגן בעיירה אנקהאוזן שלחוף הים הצפוני. בפארק שמחוץ למעגן העבירה דפנה שיעור מדיטציה ודמיון מודרך. חבריה לצוות – אורית טייר, אחראית שיתופי פעולה וגיוס משאבים ב"גדולים מהחיים", אמיר דרור, שמתנדב זה יותר מעשור בעמותה, מוהנד, שמתנדב כאיש הצוות הרפואי של המסע, ואפרת ליכטמן, מנכ"לית העמותה – הכינו באותו זמן את הסדנה היומית.
(מתוך אלבום משפחתי)
בתום השיעור, כששבו הצעירים והצעירות לספינה וירדו במדרגות אל חדר האוכל, הם הופתעו לראות תמונות שלהם כילדים קטנים תלויות באטבים על חבלים. התגובות היו משעשעות: "הנה אני! הנה אני!"; "איזו מכוערת אני!"; "איזה מבט כועס, זה לא השתנה!"; "וואו, זה פיפי!"; "אני נראית כמו משה דץ!". אך עד מהרה התחלפו הצחוקים בדמעות של התרגשות.
דפנה, שהנחתה את הסדנה, ביקשה מהחבר'ה לספר מה הם מרגישים למראה התמונות, מה היו אומרים לילד או לילדה שבצילום, איזו תכונה שלו היו מאמצים בחייהם הבוגרים, ושאלות נוספות שגרמו להם לפתוח את לבם. לקראת סיום הסדנה הקריאה להם את ההנחיות למשימת הסיכום: "הילד או הילדה שבתמונה לא יודעים עדיין מה צפוי להם. הם לא יודעים על המחלה, על האובדן, על הפחדים, על המשברים. הם גם לא יודעים על הכוחות שיגלו, על האנשים שיאהבו אותם, על הדרך שיעשו ועל האדם שיהפכו להיות. אז אני מזמינה אתכם לקחת רגע, להסתכל להם בעיניים. ומתוך מי שאתם היום, לכתוב להם מכתב. בהצלחה".
רוני, האחות השכולה, הקריאה בפני הנוכחים את מה שכתבה לרוני בת התשע שבתמונה. "היי ילדה יפה. דבר ראשון, תקומי ותחבקי את המשפחה שלך. תזכרי שבסוף הכול תמיד מתחיל ונגמר בהם", קולה נסדק בבכי, אבל היא המשיכה. "תחזיקי את עצמך חזק, שימי חיוך על הפנים ותתחילי את המסע של החיים. לא משנה מה קורה בחיים, תמיד תזכרי להישאר אופטימית, כי המון כאב פיזי ונפשי עומד להגיע אליך. המון חברים יישארו מאחור. אנשים ימותו וייעלמו מהחיים שלך. אבל תזכרי שבסוף יש לך אותך ואת המשפחה שלך. ובקשה אחת ממני אליך: תני חיבוק ענקי לנועם. אוהבת אותך ואותי המון".
"כשהסרטן חזר התפרקתי"
רוני נולדה בעיר נשר שליד חיפה. כשהייתה בת שלוש כילתה שריפה את בית המשפחה והם עברו לעתלית. היא אובחנה לראשונה בספטמבר 2022, כשהייתה בת 17. "קמתי בוקר אחד והצוואר שלי היה ממש נפוח. עשו ביופסיה והבינו שזה סרטן. קיבלתי את זה בשיא האדישות. עדיין לא הבנתי מה מצפה לי. עזבתי את בית הספר והתחלתי טיפולים בבית החולים רמב"ם בחיפה".
אחרי חצי שנה, שבמהלכה עברה 12 טיפולים כימותרפיים, התבשרה רוני כי החלימה. "כעבור ארבעה חודשים טסנו כל המשפחה לצרפת – זו הייתה הטיסה האחרונה שלנו יחד. חזרנו יום לפני ה-7 באוקטובר. שלושה ימים אחרי תחילת המלחמה הרגשתי שיש לי שוב משהו בצוואר, ואז התברר שחזר לי הסרטן. התפרקתי. הפעם כבר הבנתי מה אני הולכת לעבור".
(יואב קרן)
שלושה ימים אחרי שהתבשרה כי הסרטן חזר, אחיה נועם התגייס. כבוגר י"ג-י"ד בהנדסאות הוא שובץ לחיל הטכנולוגיה והאחזקה (טנ"א) ונמנה על הצוותים הקדמיים שמתקנים את הטנקים והכלים ההנדסיים בשטחי הלחימה, לא פעם תחת אש. "כשהייתי עם אמא שלי בהקרנות בניו-ג'רזי, נועם היה בעזה וברפיח. הייתי בכיסא גלגלים, מותשת מהטיפולים, ופתאום באמצע הלילה היינו מקבלות ממנו הודעה: 'יש אצלנו בגדוד שלושה הרוגים. אני בסדר'. בכל פעם ששמענו על תקרית בעזה, זה היה מקפיץ אותנו".
אחיה יצא הביתה רק לעיתים רחוקות. אבל כשהגיע, הוא הקדיש את כל-כולו ליקיריו. "ילדים בגילו חוזרים מהצבא וישר יוצאים עם חברים. נועם היה ילד של משפחה. מגיע הביתה, עושה צחוקים, מנסה להרים לי חיוך. אפילו היה מחליף לי את הדלי שהייתי מקיאה לתוכו בגלל הטיפולים. היה מכין לי אוכל. היינו החברים הכי טובים".
"המסע היה התיקון שלי"
אל תוכנית "בוחרים בחיים" התוודעה רוני אחרי שהחלימה בפעם השנייה. "בהתחלה קצת התנגדתי כי הייתי מותשת מהטיפולים, לא היה לי כוח לשמוע על עמותות. בסוף הסכמתי". זו פעם שנייה שהיא מצטרפת למסע להולנד, שיאו של תהליך בן חצי שנה הכולל מפגשים של פעם בשבועיים בגבעתיים וארבעה "גיבושונים" של שלושה ימים במקומות שונים בארץ. "הפעם הראשונה שלי במסע להולנד הייתה ב-2025, אבל לא ממש התחברתי. הייתי יושבת ליד הקיר ובוכה. לא דיברתי, לא השתתפתי ולא הקשבתי".
השנה החליטה לעשות "מועד ב'". זה היה עוד לפני נפילת אחיה. "ביקשתי מדפנה שתיתן לי הזדמנות נוספת לצאת למסע, והיא הסכימה. הפעם הגעתי למפגשים בגבעתיים בראש פתוח. אמרתי, זה יהיה התיקון שלי".
ב-22 במאי 2026 הגיעה הבשורה הנוראה מכל. "זה היה בחג שבועות. אמא שלי ואני התקשרנו לנועם בווידאו והוא לא ענה. בדיעבד התברר שהמקרה קרה באותן דקות".
אחרי נפילתו שקלת לבטל את הנסיעה?
"בהתחלה אמרתי שאין סיכוי שאני טסה. אבל נגמרה השבעה, והבנתי שאני חייבת לצאת מהבית. ואם אני יוצאת בזמן השלושים, זה רק בשביל להיות במסע עם דפנה. התייעצתי איתה ועם ההורים, והחלטנו שאטוס בכל זאת".
הטיסה להולנד הייתה ביום האזכרה לאחיה: "עלינו לקבר, ושעה אחרי זה כבר יצאתי לשדה התעופה". ההשתתפות בתוכנית, אומרת רוני, עזרה לה בהתמודדות. "'בוחרים בחיים' אפשרה לי להסתכל גם על הדברים הטובים בחיים. אני בת 21 ועברתי דברים שבני 60 ו-70 לא עברו. לא הרבה היו שורדים את זה".
הכותב היה אורח של עמותת "גדולים מהחיים" במסע בהולנד.
הסיפור המלא - היום ב-ynet
