גם 56 שנה לאחר פירוק הלהקה, המוזיקה של הביטלס ממשיכה להתחדש (ועל הדרך גם לשפר את תזרים המזומנים של שני חברי ההרכב שעדיין איתנו ושל יורשי השניים שאינם). כשחברת אפל תשיק בחודש אוקטובר הקרוב את המהדורה המורחבת לאלבום המופת Rubber Soul, היא לא רק תעניק לו חיים חדשים. היא תבקש להחזיר את המאזינים אל הרגע המדויק ההוא בשנת 1965, שבו ארבעה מוזיקאים צעירים מליברפול הפסיקו להיות להקת הפופ הגדולה בעולם, והחלו להפוך לאמנים ששינו את חוקי המשחק.
עד לשלהי 1965 הביטלס כבר כבשו כל פסגה אפשרית. הביטלמאניה השתוללה משני עברי האוקיינוס האטלנטי, הסינגלים שלהם נמכרו במיליונים, והופעותיהם הפכו לאירועים היסטריים (גם אם חברי הלהקה כבר לא ממש נהנו מההמולה). אלא שמאחורי ההצלחה, ג’ון לנון ופול מקרטני חיפשו דרך חדשה לכתוב שירים. המפגש עם בוב דילן פתח בפניהם עולם חדש של טקסטים אישיים יותר, מוזיקת הפולק שהגיע מארה"ב חלחלה לתוך הלחנים, וג’ורג’ האריסון החל לגלות עניין במוזיקה הודית ובפילוסופיה המזרחית. כל אלה התנקזו לתוך אלבום שנשמע שונה מכל מה שהביטלס עשו עד אז.
עטיפת האלבום Rubber Soul
(ללא)
האלבום נפתח עם Drive My Car, שמציע גרוב מחוספס יותר. אחריו מגיעים עוד כמה רגעים שהפכו לאבני דרך אצל הביטלס, ובכלל: Norwegian Wood, שבו נשמע לראשונה הסיטאר של האריסון; Nowhere Man, מהשירים הראשונים של לנון שאינו עוסק באהבה; Girl, Michelle, ובעיקר In My Life, שנותר אחד משיאי הכתיבה של לנון ומקרטני. גם כשהמלודיות נותרו מאוד קליטות, הן עטפו מורכבות רגשית שלא הייתה מזוהה עם הביטלס עד לאלבום הזה.
החשיבות של Rubber Soul הייתה גם במבנה שלו. לא עוד אסופת שירים שכונסה במקום אחד, אלא יצירה שלמה שנולדה במטרה לספר סיפור. השינוי שהחל כאן הגיע לשיאו בשני האלבומים הבאים של ההרכב - Revolver ו-Sgt. Pepper’s Lonely Hearts Club Band, שזכו למארזים מורחבים בעבר.
המהדורה החדשה, שתגיע לחנויות ולשירותי הזרמת המוזיקה בעוד כחודשיים, צפויה לכלול מיקס סטריאו חדש שנוצר מההקלטות המקוריות באמצעות טכנולוגיית הפרדת ערוצים מתקדמת, לצד גרסת המונו המקורית של האלבום, גרסאות מוקדמות לשירים ועוד. אחרי ההצלחה של המהדורות הדומות שיצאו בשנים האחרונות ל-Revolver ול"האלבום הלבן", הציפיות גבוהות במיוחד - לא רק הודות לאיכות הסאונד, אלא בשל היכולת להציץ לתוך תהליך היצירה של להקה שנמצאה בדיוק ברגע שבו הגבולות הפסיקו להתקיים עבורה.
גם יותר משישים שנה לאחר שיצא, Rubber Soul עדיין נשמע כקפיצה אל העתיד. הוא לא היה האלבום השאפתני והחשוב ביותר של הביטלס, אבל הוא היה הצעד הראשון שפתח את הדלת למחצית השנייה והמעניינת באמת של הלהקה.
