עופר דן (65) הוא ללא ספק האגדה הכי גדולה של הכדורגל הטברייני. נכון, הפועל טבריה המקורית כבר אינה קיימת, ומי שמייצגת כיום את העיר בליגת העל היא עירוני טבריה - אבל אם תסתובבו בטיילת של טבריה, בין דוכני הפלאפל שעל שפת הכינרת, ותשאלו מי הכוכב הכי גדול של העיר בכל הזמנים, התשובה תהיה חד-משמעית: עופר דן.
ערב פתיחת העונה החדשה, החלוץ האגדי, שכיכב בקבוצה בשנות ה-80 וה-90, מדבר על המצב המורכב של המועדון כיום, הרגע מהקריירה שלא ישכח לעולם, והפספוס הכי גדול שלו - כשהיה מרחק נגיעה מחתימה בבית"ר ירושלים במקומו של אלי אוחנה.
עופר דן. "שיחקתי בשביל הסמל והעיר"
מה דעתך על מה שקורה כיום בקבוצה?
"המצב לא טוב, מאוד מאכזב לראות את הקבוצה בכותרות שליליות, ואני מקווה מאוד שכל הבלגן הזה יהיה מהר מאוד מאחורינו".
ובכל זאת, הקבוצה שורדת בליגת העל ועושה את זה באופן מרשים בשנתיים האחרונות.
"במשחקים האחרונים הם דווקא נראו די טוב, יש חומר שחקנים מעניין. מבחינה מקצועית הקבוצה נראית טוב, ואני מקווה שהעניינים מסביב יסתדרו - שיגיע מאמן טוב ויצורפו עוד כמה שחקני הרכב".
כל הפרשות מסביב - דיווחים על חוזים כפולים, עירויים אסורים - איך זה משפיע על האוהדים?
"זה יוצר חוסר ודאות. ספונסרים חוששים להשקיע כסף במצב כזה. בשורה התחתונה, זה עושה נזק גדול גם לאוהדים וגם לשחקני רכש שמתלבטים אם להגיע. ברגע שהפרשות הללו יסתיימו והשקט יחזור, זה יהיה קרש קפיצה למכירת המינויים. כרגע הפרשות משפיעות על כולם, אין ספק בכלל".
איזה רגע מהקריירה שלך לא תשכח לעולם?
"כל החיים לא אשכח את המשחק ההוא. ביום שישי, כשהיינו בבית מלון, הגיע פסיכולוג ספורט, ניגש אליי ואמר: 'מחר מגיעים 3,000 טבריינים למשחק הקובע ביבנה. נראה לך שתחזיר אותם מאוכזבים?'. למחרת הבקעתי את שער העלייה. חגגתי בטירוף - רק אדם לא שפוי היה עושה מה שעשיתי: קפצתי לגובה של מטר וחצי ונחתתי בעוצמה על הברכיים. כתוצאה מזה חטפתי פציעה קשה, חצי שנה לא שיחקתי, ובהמשך נזקקתי לניתוחים בשתי הברכיים. אבל עד היום, הייתי מוכן להקריב את עצמי שוב בשביל רגע כזה ובשביל האוהדים".
ילדים זה שמחה
"כיום אני מדריך ילדים בספורט - זה החיים שלי", מספר דן. "אימנתי ילדים במשך 20 שנה ומעולם לא רציתי לאמן בוגרים. הסיפוק הכי גדול שלי הוא לראות את הילדים מקבלים היום את כל התנאים. כשאני הייתי ילד לא היה לנו כלום, אז עבורי זו סגירת מעגל. מה שכן חורה לי, זה שאני לא רואה כמעט ילדים שגדלו במועדון משתלבים בקבוצה הבוגרת. פה אני משאיר סימן שאלה גדול".
כמה אתה עוקב אחרי הכדורגל הישראלי?
"החיים של שחקני הכדורגל השתנו לחלוטין. בתקופה שלנו היה הרבה יותר קשה לשחק. באופן אישי, אני אוהב את הכדורגל והקהל של מכבי נתניה, ומתחבר לסגנון של בית"ר ירושלים. אבל אם להודות על האמת, פעם היכולת האישית של השחקנים הייתה גבוהה יותר מהיום".
מה הפספוס הכי גדול בקרירה שלך?
"אברם לוי תפס אותי בזמנו במהלך בדיקות רפואיות, והציע לי מרצדס כדי לבוא לבית"ר ירושלים ולהחליף את אלי אוחנה שעזב למכלן. זה הפספוס של החיים שלי. לא היה לי אז סוכן או מישהו שיכוון אותי, ולא חשבתי על הכסף - שיחקתי רק בשביל הסמל והעיר שלי.
"אם הייתי משחק בתקופה של היום, הייתי מתקדם משמעותית מבחינה מקצועית וכספית. אבל אני לא בוכה על מה שהיה, עד היום כל העיר טבריה זוכרת ומעריכה אותי, וזה שווה הכל".
כשאתה שיחקת, לא קיבלתם אפילו 10 אחוזים מהסכומים של היום. הסכומים שנשפכים כיום הגיוניים בעיניך?
"ספורטאי מקצוען משקיע את כל החיים שלו, ומגיע לו להרוויח. בזמנו קיבלנו גרושים ונאלצנו להחזיק בעבודה נוספת כדי לשרוד".
