כ-90 יום למערכת הבחירות, המרחב הציבורי שוב מתמלא בהצהרות דרמטיות ובססמאות נחושות בתחומי הביטחון הלאומי, המשילות והחוסן הצבאי. אלא שהפעם, בניגוד לסבבים הקודמים, הציבור הישראלי אינו בוחן את ההבטחות על לוח חלק אלא דרך הפריזמה המדממת של המערכה המורכבת ביותר בתולדות המדינה. האירוע המכונן של 7 באוקטובר הפך את הקערה על פיה ואירגן מחדש את סדר העדיפויות.
(HOUSSAM SHBARO, Anadolu via AFP)
מדיניות ההכלה ושחיקת ההרתעה
כשאזרחי ישראל הלכו לקלפי במערכת הבחירות הקודמת, התוכנית הביטחונית שציפתה להם על השולחן נראתה יומרנית ומפורטת במיוחד. המפלגות שהרכיבו לאחר מכן את קואליציית "הימין מלא-מלא" הניחו התחייבויות חגיגיות שזכו לרוח גבית רחבה בקרב בסיס תומכיהן, החל מהבטחות של עוצמה יהודית והציונות הדתית לחקוק חוק חסינות מוחלט ללוחמים ולשוטרים מפני חקירות מבצעיות, דרך שינוי דרמטי ומהיר של הוראות הפתיחה באש כדי להתיר ירי חופשי נגד מפרי סדר ומפגעים, עונש מוות למחבלים וגירוש משפחותיהם, ועד להעברת הסמכויות האזרחיות והתכנוניות של המנהל האזרחי ביהודה ושומרון מידי הפיקוד הצבאי לדרג אזרחי-פוליטי.
לצד אלה הובטחו ביצור מעמד משרתי המילואים, העלאת שכר חיילי החובה והשוואתו לשכר מינימום וכמובן חוק שיסדיר את סוגיית גיוס החרדים. זאת, כמובן, לצד הבטחות אסטרטגיות כמו פגיעה בתוכנית הגרעין האיראנית והורדת הטרור הפלסטיני. נתניהו הדגיש והבטיח להשיב את ההרתעה מול חמאס בעזה ומול חיזבאללה בלבנון.
אלא שבתקופה שקדמה ל-7 באוקטובר, המערכת הביטחונית והמדינית המשיכה להתבסס בפועל על תפיסת הכלה ועל התמכרות מסוכנת ומתמשכת לשקט ביטחוני. צה"ל והדרג המדיני העדיפו פעם אחר פעם לפרש כל הפרת ריבונות והתגרות של האויב כאירוע נקודתי במקום לזהות בהן חלק מהיערכות נרחבת למערכה כוללת.
דוגמה מובהקת לכך התרחשה באפריל 2023, כאשר חיזבאללה הקים אוהל מאויש עמוק בתוך השטח הריבוני של ישראל בגזרת הר דב. במקום סילוקו המיידי של האויב משטחנו, בחרה המערכת להגדיר את האירוע כ"פרובוקציה טקטית שלא מצדיקה נגזרות של ימי קרב", והסתפקה בפניות עקרות לגורמי תיווך בינלאומיים. הנכונות לחיות לצד הפרת הריבונות שחקה עד עפר את ההרתעה הישראלית. כמעט במקביל, במרץ 2023, חדר מחבל לבנוני מגבול הצפון, נע לעומק שטח ישראל והפעיל מטען חבלה עוצמתי מסוג כלימגור בצומת מגידו, אירוע שהסתיים בפציעתו הקשה של אזרח. חדירה חסרת תקדים זו, שנעשתה בידיעת והכוונת הנהגת חיזבאללה, נענתה שוב במדיניות של הבלגה.
בגזרה הדרומית, התמונה הייתה קטלנית אף יותר. לאורך חודשים ארוכים שקדמו לטבח, ארגון חמאס קיים אימונים גלויים, פשט על מכשול הגבול, הפעיל מטענים והפריח בלוני תודעה ותבערה. בישראל בחרו להמשיך ולתרץ זאת כ"זעקת מצוקה כלכלית" שמטרתה להגדיל את התשלום הקטרי החודשי והיתרי העבודה לאזרחי עזה. המכשול הטכנולוגי והיקר שהוקם על הגדר נתפס כחומה בצורה שפוטרת את צה"ל מהחזקת כוחות סדירים ומיומנים בהיקף מאסיבי בשטח. תפיסת ההכלה והרצון המתמיד "לקנות עוד רגע של שקט" הובילו לעיוורון מודיעיני, אופרטיבי ותודעתי שנחשף בעשרות תחקירים אודות הנעשה באמ"ן ובשב"כ לפני 7 באוקטובר. עיוורון שהתפוצץ לציבור הישראלי בפנים בשבת השחורה, בה נטבחו 1,200 ישראלים ומאות נחטפו לרצועה, מה שהפך את ההבטחות הביטחוניות של ערב הבחירות לגל חורבות.
מנקודת השבר ההיא, ישראל נשאבה למלחמה הרב זירתית הממושכת בתולדותיה, במהלכה נהרגו יותר מ-920 חיילים. מאז פרוץ הקרבות, צה"ל פועל בהיקף, בעוצמה ובאורך נשימה שלא נראו כמותם מאז קום המדינה. המערכה הביאה עמה הישגים מבצעיים ומודיעיניים כבירים. בין היתר, פירוק רוב התשתיות הצבאיות והחטיבות המאורגנות של חמאס ברצועת עזה, חיסול חסן נסראללה וכל צמרת הפיקוד הבכירה של חיזבאללה, פגיעה משמעותית ביכולות הארגון וגריעת אמצעי לחימה רבים הכוללים מערך טילים ויכולות כוח רדואן שאומן לפלוש ליישובי הצפון. חיזבאללה כיום הוא ארגון מוכה שנלחם על שרידותו בזמן שצה"ל תפס ונמצא בשטחים רבים בדרום לבנון.
באיראן השמידה ישראל מערכים קריטיים של טילים והגנה אווירית בעומק המדינה ופגעה קשה מאוד ברפובליקה האסלאמית על ידי חיסול המנהיג העליון וכל הצמרת הצבאית יחד עם מדעני גרעין, תקיפת אתרי גרעין אסטרטגיים ופגיעה כלכלית נרחבת.
בסוריה בפעולה התקפית יוצאת דופן בלילה אחד שבו זיהו כוחות צה"ל את נפילת המשטר ושללו ממנו את כל יכולות שאיימו על ישראל, אך מעל הכל ההישג הערכי והלאומי העליון של השבת חלק גדול מהחטופים בעסקאות, במבצעים מורכבים ובתמרונים צבאיים שהפעילו לחץ כבד על האויב.
בלי הכרעה מוחלטת
אולם לצד ההישגים הטקטיים והאופרטיביים המרשימים, כשבוחנים את המאזן האסטרטגי עולה שאלה נוקבת: האם אחד מאויביה של ישראל הוכרע באופן מוחלט? המציאות בשטח מורכבת בהרבה. חמאס וחיזבאללה, אף שספגו מכות אנושות ואיבדו את רוב השדרה הפיקודית והקצונה הבכירה שלהם (כולל חיסול יחיא סינוואר ונוספים בעזה), לא נעלמו. הם מוסיפים לפעול ולנסות לשקם את שורותיהם כארגוני גרילה מבוזרים, הפועלים מתוך אוכלוסייה אזרחית, וממשיכים להעסיק כוחות צה"ל נרחבים.
במקביל, איראן נותרה ראש התמנון האזורי שממשיך לתדלק את האש, לכוון את הפרוקסיז שלו ולהתקדם במסלולים הגרעיניים והאסטרטגיים. ההכרעה החד משמעית שהובטחה לציבור בבחירות הקודמות התחלפה במלחמת התשה שאין לה נקודת סיום ברורה וללא כל הכרעה מדינית.
אין חוק חסינות
במקביל לעובדה שהאויב בכל הגזרות לא הוכרע סופית, מאזן הנטו של ההבטחות הביטחוניות והחוקתיות המקוריות מול המציאות מלמד על פער גדול. חוק החסינות ללוחמים ולשוטרים לא חוקק כלל, לאחר שהדרג המקצועי במשרד המשפטים והפרקליטות הצבאית הבהירו כי חוק כזה יחשוף את לוחמי צה"ל ישירות למעצר ולתביעות בבתי דין בינלאומיים בחו"ל. הוראות הפתיחה באש הרשמיות של צה"ל לא שונו בחוק או בפקודות המטכ"ל, אם כי חשוב לציין כי עקב נסיבות הלחימה באזורי הקרב הורחב חופש הפעולה המבצעי באופן משמעותי. חוק עונש מוות למחבלים אומנם עבר אך הוא טרם הופעל (ובכל מקרה לא יופעל על מחבלי נוח’בה).
שינוי דרמטי בהתיישבות
בתחום המבני, העברת המנהל האזרחי לשר במשרד הביטחון התממשה באופן חלקי עם הקמת "מנהלת ההתיישבות", אך החיכוך המבני מול פיקוד מרכז נמשך. הכפפת מג"ב איו"ש למשרד לביטחון לאומי לא קרתה עקב התנגדות נחרצת של צה"ל. מנגד, תחום אחד שבו נרשם שינוי עמוק דה-פקטו ביהודה ושומרון הוא הרחבת ההתיישבות, הסדרת מאחזים והקמת חוות חקלאיות ששינו את שטח הפנים של האזור באופן הדרמטי ביותר מאז 1967, אף שהכרזת ריבונות רשמית ומדינית לא התרחשה. לצד זאת יש להוסיף הבטחת בחירות שהתממשה באופן משמעותי והיא הורדת היקפי הטרור הפלסטיני. למעשה, בשנתיים האחרונות אנו עדים למספרי טרור נמוכים דרמטית מזה עשרות שנים. לצד זאת, הן בצה"ל והן בשב"כ ובמשטרה חסרי אונים מול תופעת הפשיעה הלאומנית.
משבר כוח האדם
סוגיית חוקי השירות וכוח האדם בצה"ל הפכה לפלונטר פוליטי, חברתי ומשפטי שהחמיר את השחיקה בשטח באופן חסר תקדים. ההבטחה הקואליציונית המרכזית לחוקק חוק גיוס שיסדיר את הפטור לתלמידי הישיבות נתקעה ונפלה בבג"ץ, שקבע פה אחד כי בהיעדר מסגרת חוקית יש לגייס בני ישיבות ולהפסיק תקצוב לישיבות. צה"ל החל אמנם בהנפקת צווי גיוס ראשונים לחברה החרדית, אך בפועל היקף הגיוס נותר זעיר וחסר משמעות מבצעית ורק מייצר זעם ברחוב החרדי והופך את צה"ל שלא באשמתו למטרה. מנגד, תוך כדי המלחמה הקשה, המערכת נאלצה להעמיס עוד ועוד על הציבור המשרת. התוכניות המקוריות להעלאת שכר חיילי החובה והשוואתו לשכר מינימום נזנחו, והענקת מענקי החירום למילואימניקים, על אף היקפה הכספי הנרחב, ניתנה כפתרון טקטי לבעיה קיומית ולא כרפורמת עומק מבנית.
העובדה שאין הכרעה מוחלטת באף זירה מביאה את הצבא עד הקצה, כפי שהשתקף בהתבטאויות הרמטכ"ל שהזהיר מפני קריסת המערכת והניף "10 דגלים אדומים" מול הדרג המדיני - ללא מענה. הצבא, שחוק פיזית, נפשית וכלכלית, נדרש להמשיך להילחם על הבית מול משימות שרק הולכות ומתרחבות, בעוד ההבטחות הביטחוניות של הממשלה ערב הבחירות הקודמות התפוגגו אל מול המציאות האכזרית שנכפתה על המדינה מאז 7 באוקטובר.
השתתפה בהכנת הידיעה: נינה פוקס
