רוח של אחריות לאומית נשבה ממאמר הדעה של חברי המשנה לנשיאת בית המשפט העליון (בדימוס) פרופ' אליקים רובינשטיין, אשר פורסם ב-ynet. כמי שזוכה לעבוד לצדו כיושבי ראש משותפים בעמותת "קו משווה", מוכרת לי היטב מחויבותו לעתיד המדינה. דבריו, המבוססים על יוזמתו של חברי נשיא המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) פרופ' ידידיה שטרן, מעמידים במרכז הדיון הציבורי את השאלה המרכזית לקראת שנת המאה למדינה: כיצד מייצבים את המערכת החוקתית והמוסדית שלנו?
כחבר במועצה המייעצת של JPPI, עקבתי מקרוב אחר צמיחת רעיון "החוקה הרזה". הרעיון מתאפיין בריאליזם פוליטי מעשי: על רקע השסעים החברתיים והקושי להגיע להסכמה על חוקה מקיפה מאז החלטת הררי ב-1950, ההצעה להתמקד בשלב ראשון ב"כללי המשחק" - ובראשם חוק יסוד: החקיקה - היא הצעה מוסדית שקולה. היא מציעה למקד את המשאבים בהסדרת יחסי הגומלין בין הרשויות, שריון חוקי היסוד, והבטחת שלטון החוק ועצמאות הרשות השופטת.
ל"חוקה רזה" המעוגנת ברוב מיוחס יש משמעות עמוקה עבור קבוצות מיעוט, ובפרט החברה הערבית. כיום, המפעל החוקתי חשוף לשינויים תכופים בידי רוב קואליציוני מזדמן של 61 חברי כנסת - מצב המותיר את המיעוט הפוליטי ללא כוח השפעה ומנגנוני הגנה פרלמנטריים. כדי להבטיח הגנה משפטית אמיתית למיעוט ולשריין את כוחו, ייתכן שאין להסתפק ברוב של 75 חברי כנסת אלא להידרש לרוב מיוחס רחב עוד יותר. העברת ההכרעות החוקתיות לרוב מיוחס מורחב מעניקה לכל חלקי החברה, הרוב והמיעוט כאחד - כוח מיקוח והשפעה אמיתי.
אולם, לצד ההיגיון המעשי בהצעה, אני מבקש להציע נדבך משלים, הכרוך בעצם היתכנותה וצידוקה של "חוקה רזה".
חוקה מוסדית אינה יכולה לעמוד עירומה מזכויות יסוד. ההפרדה בין "המבנה המוסדי" לבין "מגילת הזכויות" היא מלאכותית. מנגנוני איזון ובלמים נועדו בתכליתם להגן על הפרט מפני עריצות השלטון ולשמור על כבוד האדם. חוקה המפרטת סמכויות אך שותקת ביחס לזכויות מחטיאה את מטרתה.
על כן, הצעתי היא כי "החוקה הרזה" לא תסתפק בהסדרת המבנה המוסדי, אלא תכלול בתוכה מגילת זכויות אדם בסיסית וקונצנזואלית. אין מדובר בהכנסת סוגיות שבמחלוקת כמו דת ומדינה; אלא בעיגון של זכויות יסוד כגון הזכות לחיים, קניין, איסור מעצר שרירותי, הליך הוגן, חופש הביטוי והזכות לשוויון, המהוות תנאי סף לקיומו של משטר חופשי.
בהיעדר עיגון מפורש לזכויות אלו, בית המשפט נאלץ למלא את החלל הפרשני - מציאות שמזינה ביקורת על "אקטיביזם שיפוטי" וחשדנות בין הרשויות. עיגון ברור ומפורש במסגרת החוקה הרזה יסיר את העמימות, יעניק ביטחון משפטי לאזרח וימנע חיכוך בין הרשויות.
חבריי, פרופ' רובינשטיין ופרופ' שטרן, מציעים דרך חשובה להתמודד עם המבוי הסתום החוקתי. אך כדי שהבית החוקתי יעמוד בסערות הזמן, יסודותיו חייבים לכלול לא רק את הפרוצדורות השלטוניות, אלא גם את הרצפה הבסיסית של זכויות האזרח.
כינון "חוקה רזה" הכוללת את חוק יסוד: החקיקה, הסדרת הרשויות ומגילת זכויות אדם בסיסית, עשוי להיות הצעד החיוני ביותר לביסוסה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ברוח מגילת העצמאות, לקראת שנת המאה שלה. זוהי משימה לאומית ואזרחית ראשונה במעלה.
* הכותב הוא פרופ' מן המניין (משפטים), נשיא המכללה האקדמית רמת-גן
"הצעתי היא כי 'החוקה הרזה' לא תסתפק בהסדרת המבנה המוסדי, אלא תכלול בתוכה מגילת זכויות אדם בסיסית וקונצנזואלית"
