קריית-שמונה היא העיר המוכה ביותר במלחמה הארוכה והבלתי נגמרת. מה לא עברה העיר הכי צפונית בארץ: מטחי טילים בלתי פוסקים שפגעו פגיעות ישירות בבתי מגורים, במרכז המסחרי וגם פעמיים באצטדיון העירוני.
פינוי העיר הממושך הוביל בדיעבד לכך שאלפי תושבים לא חזרו עד היום - ורבים מהם אף אינם מתכוונים לשוב, על אף שהפינוי הרשמי הסתיים והמדינה הפסיקה להעביר כספים. התושבים טעמו את טעם המרכז - ים, בילויים וחיים של ממש - הבינו את הפער מול העיר הנידחת וחסרת האופציות, והעדיפו להעתיק את חייהם. יותר מ-10,000 תושבים, המהווים כ-40 אחוז מכלל תושבי העיר, עדיין לא חזרו. נתון כואב זה פוגע קשות במסחר, בעסקים המקומיים ובמוסדות הלימוד, כשכיתות וגנים רבים נאלצו לצמצם את פעילותם.
למרות השנים הקשות והמכות הכואבות שהעיר ספגה, נראה שאין אור בקצה המנהרה. קבוצת הכדורגל של קריית-שמונה - זו שזכתה באליפות ובגביע המדינה, גידלה במשך השנים עשרות שחקנים והייתה מוקד גאווה לתושבי העיר והיישובים הסמוכים - נאלצה להעתיק את משחקיה למרכז הארץ. הקבוצה נאלצת לנדוד ממגרש אימונים אחד לאחר, ממלון לאכסניה, ומארחת באצטדיון נתניה. הקהל המקומי נאלץ לעודד מרחוק. כבר שלוש שנים שקריית-שמונה היא קבוצה ללא בית וללא עוגן אמיתי, ואחרי סיור באצטדיון העירוני, קיים ספק גדול אם גם בעונה הקרובה הקבוצה תזכה לשחק בביתה.
בין סבב לסבב
במועדון הכדורגל של קריית-שמונה לא יודעים להגיד מתי הקבוצה תחזור לשחק בבית, וכרגע המצב לוט בערפל כבד. במארס השנה הקבוצה הייתה אמורה לארח בעיר את משחקי הפלייאוף, אך רגע לפני פתיחתם החל סבב לחימה נוסף בלבנון והקבוצה נאלצה להישאר במרכז.
קריית-שמונה, שהתאמנה בעונה החולפת באצטדיון העירוני ושיחקה בנתניה, כבר אינה מתאמנת בעיר, ובמקום דשא יש במגרש רק אדמה. הטריבונות עומדות ללא כיסאות, חדרי ההלבשה רחוקים מלהיות מוכנים, והשירותים והמקלחות נמצאים בשיפוץ ממושך.
הנזק באזור חדרי ההלבשה
הדבר המדאיג עוד יותר הוא היעדר כוח אדם שמקדם את העבודות. בסיור באצטדיון ניתן היה להבחין בשני עובדים בלבד, ובקצב עבודה שכזה, הספק לגבי המענה בעונה הקרובה רק הולך וגודל. אנשי המועדון מסרבים להתראיין באופן רשמי, אך גורם המקורב לקבוצה סיפר על הכעס, האכזבה וחוסר הוודאות שחשים במועדון, בקרב השחקנים והאוהדים: "מה שקורה עם האצטדיון שלנו זה פשוט מחדל שלא יתואר. אין לנו קהילה, אנחנו מתאמנים בשפיים ומשחקים בנתניה כבר עונה רביעית. אם נשנה את הלוגו לעירוני שפיים - זה בדיוק אותו הדבר. אם פעם דמיינתי שהכדורגל יהיה מנוע ערכי, תרבותי וכלכלי לשיקום העיר - אז ממש לא כך המצב. אין כלום, יש עובד אחד עם מקדחה. המצב גרוע וחמור, ואנחנו לא יודעים מתי נחזור, אם בכלל. זה פשוט הזוי. מינו פרויקטור, אבל כלום לא זז".
בעונה שעברה פתחה הקבוצה את אימוניה בקריית-שמונה, אירחה את משחקיה בנתניה ובסופי שבוע יצאה למלון במרכז כהכנה למשחקי "הבית". ה-10 במארס היה תאריך שסומן בטוש זוהר במשרדי המועדון כתאריך החזרה לאצטדיון המקומי עם פתיחת הפלייאוף התחתון.
אך רצה הגורל, חיזבאללה חזר לתקוף בתחילת מארס, האימונים הועתקו שוב למרכז והחזרה לבית האמיתי נדחתה. הקבוצה הייתה אמורה לחזור לשחק תחת מגבלה של 3,000 צופים בלבד, מאחר שרק יציע אחד מתוכנן היה להיות מוכן, בעוד שאר השיפוץ אמור היה להיות מושלם במהלך הפגרה.
גורם שמקורב למועדון מעיד: "לא עובדים כרגע, אין אנשים. החליפו אדריכל ומחכים לתוכניות חדשות. מצב הדשא גרוע, אין כיסאות ביציעים, שברו את השירותים, המקלחות וחדר הכושר - הכל הרוס".
ההריסות באצטדיון העירוני
(אפי שריר)
הקבלן דורש יותר
ההשלכות הכלכליות של הגלות הממושכת קשות ביותר, ועל פי גורם במועדון העלויות מגיעות לכארבעה מיליון שקל בעונה. הסכום כולל בתי מלון לשחקנים ולצוות, הסעות, מכבסות, השכרת מגרשי אימונים (מלבד שפיים שניתן על ידי ההתאחדות), ועלות השכרת אצטדיון נתניה - כל זאת עבור קבוצה שגם כך מתקשה להביא קהל מקומי שיקנה כרטיסים ויתמוך בה.
באופן תמוה, כמעט אף גורם אינו מוכן לדבר בשמו. כולם חוששים, הפרויקטור זקוק לאישור מהעירייה, והקבוצה מנסה להימנע ממלחמות פוליטיות - אבל שלא לציטוט כולם מאוכזבים מכולם.
גורם בכיר שמעורה בפרטי השיפוץ הסביר את הסיבות לעיכובים המתמשכים: "כשנפסקה הלחימה לפני מספר חודשים והעובדים חזרו, הקבלן טען שהמחירים עלו ודרש תוספת של 20 אחוז. מכיוון שלא מדובר בעסק פרטי, כל דרישה כזו מצריכה ועדות, ישיבות, בקשות תקציב וסחבת בירוקרטית שלמה".
בעיה מרכזית נוספת היא עיכובים בשרשרת האספקה העולמית. ציוד חיוני כמו כיסאות ותאורה תקוע בים ואינו מגיע בזמן. מעבר לכך, נזקי המלחמה התבררו כחמורים בהרבה משחשבו. "מתחת לדשא נכנסו חלקי יירוטים שגרמו לנזק משמעותי מאוד בתשתיות", הסביר הגורם. "החלטנו לעשות עבודה יסודית ולא פלסטר שיצריך שיפוץ נוסף בעוד שנתיים. כשמחברים את כל הגורמים הללו יחד, מגיעים לעיכובים קשים".
בקרב אנשי המועדון אין אופטימיות לגבי החזרה. ההערכות הזהירות מדברות על כך שלאימונים הקבוצה תצליח לחזור בסביבות סוף ספטמבר או אמצע אוקטובר במקרה הטוב, ואילו חזרה למשחקים רשמיים בבית תתרחש, אולי, רק בתחילת השנה הבאה.
העירייה: "מקווים לחזור בחודשים הקרובים"
מהעירייה נמסר בתגובה: "בימים אלה נמשכות במלוא המרץ העבודות הנרחבות לשיקום ולשדרוג האצטדיון העירוני, בהנחיית ראש העיר. במסגרת זו מבוצעת החלפת הדשא ומערכות ההשקיה, חידוש הטריבונות והתקנת כ-5,400 כיסאות חדשים שיגיעו מסין, פירוק ובנייה מחדש של שירותי הקהל, החלפת מערכות חשמל, התקנת סבסבות כניסה ושדרוג מערכות הצילום.
"במהלך העבודות התגלו נזקי מלחמה מתחת לדשא, מה שהוביל להחלטה לבצע טיפול יסודי בתשתיות נוספות. העיכובים אינם נובעים מהפסקת הפרויקט אלא מהמורכבות התכנונית, לצד סבבי הלחימה שהביאו להפסקת עבודות, להתארכות זמני אספקת הרכיבים ולהתייקרות עלויות הביצוע. בעירייה מקווים כי משטח הדשא יהיה מוכן לאימונים במחצית השנייה של ספטמבר, ומייחלים להחזרת משחקי הליגה בחודשים הקרובים, בכפוף לאישורי הגורמים המוסמכים".
