"חברים, הייתה טעות. הסרט 'אור ירח' — אתם זכיתם בפרס הסרט הטוב ביותר. לכבוד יהיה לי להעניק לי אותו". הרגע המדהים הזה, בתום טקס האוסקר לשנת 2016, שבו המפיק של "לה לה לנד" ג'ורדן הורוביץ הודיע כי חלה טעות במעטפות, והסרט שסייע ביצירתו אמנם זכה בשישה פרסים אך לא בפרס הראשי — יירשם בדברי ימי הוליווד. ובדרכו הוא סיכם את המסע רב-התהפוכות של "לה לה לנד", שיצר הבמאי בן ה-31 בסך הכל בשעתו דמיאן שאזל: מסרט שהחזיר לאופנה את המיוזיקל ומיקם אותו בהוליווד העכשווית, ועל הדרך הרוויח חצי מיליארד דולר על סכום הפקה צנוע יחסית של 30 מיליון, לסרט שאנשים נהנים להתעצבן עליו.
"לה לה לנד" חוזר ב-25 באוגוסט להקרנות בקולנוע בחגיגות העשור ליציאתו, הישג נדיר מאוד לסרט עכשווי, דבר המעיד לבדו על הפופולריות שלו. ואם זה לא מספיק, בסקר צופים בסינמטק ירושלים שפורסם שבוע שעבר, הוא דורג במקום הרביעי (!) ברשימת הסרטים האהובים של 50 השנים האחרונות, עוקף קלאסיקות כמו "אפוקליפסה עכשיו" ושוברי קופות כמו "האביר האפל".
"לה לה לנד" (שקרוי על שם הכינוי של לוס-אנג'לס, והפך לשם כינוי להוליווד החלומית אך גם כזו המוכרת שקרים ופנטזיות) הוא סרט מתעתע. שאזל המוכשר — שבקריירה הקצרה שלו ביים עוד סרטים נפלאים כ"וויפלאש" ו"בבילון" — יצר סרט שעל פני השטח נראה כמיוזיקל שמשי, עם סיפור אהבה שמתרחש בעיר כיפית שבה כולם רוקדים כשהשמיים צבועים בוורוד ותכלת. הוא מספר על סיפור אהבה בין שני אנשים יפים, שחקנית מתחילה (אמה סטון, בתפקיד שהעניק לה את האוסקר הראשון שלה) ומוזיקאי ג'אז (ריאן גוסלינג), שמטפסים במעלה סולם הדרגות ההוליוודי.
אבל "לה לה לנד" הוא למעשה סרט די עצוב, על פרידה, ועל כך שגם אנשים שמאוד אוהבים זה את זה אינם יכולים לממש את אהבתם, בעיקר כשנדרשת מחויבות טוטאלית לקריירה. ובתוך כל המחוות היפות למיוזיקלים הוליוודיים מפעם כמו "שיר אשיר בגשם", שאזל, כך נראה, מעוניין לחקות בעיקר מיוזיקל אחד, מצרפת דווקא (הגיוני, הוא חצי צרפתי): "מטריות שרבורג" עם קתרין דנב מ-1964, עוד סרט מוזיקלי מלא צבעים ושירים יפים שבעצם מספר על פרידה ואובדנה של אהבה.
גם ב"לה לה לנד", אנחנו שרים את השירים שהלחינו צמד הכותבים פאסק ופול כדי לדבר על פרידה. וזו אולי הסיבה שעשור אחרי הפאשלה ההיא באוסקר, הוא נותר סרט זכור ואהוב יותר מ"אור ירח". אפשר להתבלבל שוב עם המעטפות?





