אחד הדברים המוזרים במערכת הבחירות הנוכחית טמון בדיון שהתפתח בשבוע שעבר על "המרוקאיות" של גדי איזנקוט. הדבר מוזר שכן בניגוד לפופולריות של הנושא, ספק אם במציאות יש אזרח אחד בישראל שיצביע או לא יצביע לאיזנקוט רק משום שהוריו נולדו במרוקו.
המוצא של אדם הוא אכן דבר חשוב, הוא עשוי להעיד גם על תפיסותיו ועל עמדותיו, ובטח על זהותו. אבל בכל מקרה המוצא הוא רק אחד מבין מרכיבים שונים של הזהות המתפתחת אצל כל אדם. ובמקרה של איזנקוט, שנולד בטבריה וכל חייו נמלט מהעיסוק העדתי לטובת אימוץ הישראליות בנוסח הבן-גוריוני של כור ההיתוך, הדבר משונה שבעתיים.
אדרבה, אם יש דבר שמגדיר את הזהות של איזנקוט הרי זה הממד הישראלי שבו. שימו לב לתחנות חייו: טבריה, אילת, צבא, גולני, אהדה לבן-גוריון, הצטרפות טרגית למשפחת השכול. ולכן, כשינון מגל, מתומכיו הבולטים של נתניהו, טען שאיזנקוט אינו מרוקאי ממש, משום שפחות חשוב היכן נולדו הוריך ויותר חשוב איך מתנהגים הילדים שלך - הוא צדק. זהות אינה נגזרת רק מהמוצא הגאוגרפי, אלא מהמטען שצברת בחיים, וגם ממה שהעברת הלאה: ואמנם ילדיו של איזנקוט, עד כמה שהדבר ידוע, מימשו את הזהות הישראלית של אביהם. הם גרים ולומדים בישראל, שירתו בקרבי, ובתו התחתנה בחתונה שאינה דתית, כפי שלא מעט ישראלים שמרגישים מחויבות ליהדות, אך לא לממסד הרבני, נוהגים.
יתרה מכך: אין בנישואים אזרחיים שום דבר שאינו "מרוקאי", כפי שטען מגל. שכן גם אם רוב יהודי מרוקו שמרו, כמו רוב הקהילות היהודיות בתפוצות, על כללי המסורת היהודית - הרי שגם כללי המסורת עצמה אינם מקובעים, אלא השתנו עם השנים. שהרי זהות תרבותית היא דבר נזיל. גם במרוקו, גם ברומניה וגם בפולין למשל, יהודים התנהגו לאורך תקופות שונות בצורות שונות, ושינו ממנהגיהם בהתאם לזמן ולנסיבות ובוודאי לאופי הפרטי. ואם כבר, הרי שאחד הדברים שיכולים להעיד על שימור המסורת מהתרבות היהודית-מרוקאית טמון דווקא באימוץ מתינות ופתיחות, שניכרה גם ביחסים הטובים יחסית שהיו שם בין יהודים למוסלמים. ולכן העובדה שבתו של אייזנקוט לא התחתנה בחתונה דתית, אינה צריכה להוריד או להעלות את "רמת המרוקאיות" שלה.
אפשר לבחון את הדברים גם בצורה סטטיסטית יותר: בישראל חיים כיום לא הרבה יותר ממאה אלף יהודים שבאמת נולדו במרוקו, רובם מעל גיל 65, ומכיוון שהעלייה משם נפסקה בשנות ה-60 - סביר שגם הם העבירו את רוב חייהם בארץ. כך שממילא כל מי שמוגדר מרוקאי כיום, גם מבני הדור הראשון, הוא כבר יותר ישראלי ממרוקאי בזהותו.
לכן, כל הדיון על עד כמה איזנקוט מרוקאי הוא פיקציה של בעלי אינטרסים פוליטיים שנותרו שקועים בשיח של העבר, והוא אינו רלוונטי למציאות ב-2026. יתרה מכך - אף שהיו מערכות בחירות, כמו ב-1981, שבהן השיח העדתי שיחק תפקיד מרכזי, המוצא של המנהיגים לא באמת השפיע על הבחירה גם אז. עובדה שבראשות הליכוד תמיד עמדו אשכנזים, וזה לא מנע ממזרחים לתמוך בהם, ואילו במפלגת העבודה העמידו פעמיים מועמדים מרוקאים (עמיר פרץ ואבי גבאי) וזה לא עזר לה לנצח.
מי שמבקש להחזיר את הדיון העדתי לא עושה זאת במקרה, אלא מתוך חשש לדון בסוגיות רלוונטיות וחשובות. זו עוד סיבה להתעלם מהנושא.
כל הדיון על עד כמה איזנקוט מרוקאי הוא פיקציה של בעלי אינטרסים פוליטיים שנותרו שקועים בשיח של העבר, והוא אינו רלוונטי למציאות ב-2026
