כדאי לשים לב לפרטים הקטנים במשפט שבו נקבע אתמול גזר דין מוות על הנשיא המודח של סוריה, בשאר אסד ואחיו מאהר אסד. כמו כן נידון למוות בן דודם, עאטף נג'יב, האחראי למאסר השרירותי של עשרות ילדים קטנים, עינויים קשים ורצח מאות תושבי העיירה דרעא על גבול סוריה, ירדן וישראל.
אב בית הדין, השופט פחר א-דין אל-עריאן, בוגר (בהצטיינות) של הפקולטה למשפטים בעיר חלב, התמנה לשופט עוד בתקופת שלטונו הארוך של אסד (24 שנים) אבל העדיף לפרוש ולהיעלם. הוא חזר לסוריה רק אחרי החלפת השלטון והתמנה כשופט בכיר בבית הדין הפלילי בדמשק.
המשפט, ראשון מסוגו בעידן השלטון החדש, כלל תשע ישיבות. השופט קרא כתבי אישום שהתמקדו ברצח בני העם הסורי ופשעים נגד האנושות, כאשר בכלוב הנאשמים ישב רק נג'יב. הנאשם, שנלכד לגמרי במקרה בינואר, בעת שעבר במקום מסתור במחוז לטקיה - הוכנס בשלשלאות כבדות, לבוש פיג'מת פסים אפרפרים והתעקש להודיע: "אני מכחיש". קרובי המשפחות של הרוגי דרעא הגיבו בצעקות, אב בית הדין ביקש שיכבדו את המעמד. אחרי הכל, זאת הפעם הראשונה שבה נחשפים כתבי אישום חמורים כל כך נגד בכירי השלטון. העונש היה ברור: איש מהנאשמים לא ייצא בלי גזר דין מוות.
אלא שבשאר ואחיו הצעיר מאהר, המפקד הנצחי של דיוויזיה 4 בצבא הסורי, הצליחו לברוח לרוסיה. הנשיא הסורי עלה על מטוס שנשלח במיוחד ממוסקבה באישון הלילה. מאהר נמלט תחילה לעיראק, והצליח גם הוא להגיע למוסקבה. ככל הידוע, שני האחים לא התראו מאז בריחתם.
לפחות פעמיים בכל אחד מביקוריו אצל הנשיא פוטין במוסקבה - באוקטובר 2025 ובפברואר השנה, ניסה נשיא סוריה הנוכחי, אחמד א-שרע, לשכנע את פוטין להסגיר את "הפושע בשאר" לידי סוריה, כדי להעמידו לדין צדק. בפעם השנייה, א-שרע הגיע עם עסקה - הוא יניח לצבא הסורי להתנחל בנמל טרטוס בסוריה ולהשתלט מחדש על בסיס חיל האוויר חמיימים, בתמורה להסגרת בשאר. פוטין דחה את ההצעה בשתי הידיים וטען: "הענקתי לבשאר מקלט אנושי, לא אוכל להפר את ההחלטה".
כשדיפלומטים בכירים פנו אל דובר הקרמלין בבקשה להבהיר את דברי נשיאו, הוא הסתפק בתשובה ש"זאת החלטתו הבלעדית של הנשיא".
פוטין הציג לנשיא הסורי את תנאי ה"אירוח": אסור לו לצאת מתחומי בניין המגורים, אסור לדיירים לנסות לשוחח איתו ואסור לתקשורת להתקרב, בניסיון לחלץ ממנו ריאיון או הצהרה. צוות מאבטחים מקיף את מתחם "מוסקבה סנטר" שבו הוא גר בפנטהאוז ומחזיק בדירות נוספות. צוות נוסף מאבטח את הרובע היוקרתי, רובליקובה, המורכב מווילות, וגם שם בבעלותו יחידת דיור. דיירי הבניינים הצליחו לקלוט את סדר יומו של "הפליט": בתשע בבוקר הוא יורד, לבוש בבגדים ספורטיביים, לשולחן מבודד בחזית. מביאים לו ספל קפה. רעייתו וילדיו מעולם לא הצטרפו אליו. ככל הידוע הם גרים בדירות נפרדות באותו הבניין, והקשר בין בשאר למשפחתו הולך ומתקצר. גם האח מאהר ומאבטחי הנשיא שנמלטו איתו מסוריה, לא קיבלו אישור להתקרב למתחמי המגורים.
גזר הדין החד-משמעי צפוי להחמיר את תנאי חייהם של הרעיה אסמא, שלקתה בסבב שני של מחלת הסרטן, ושל שני בניהם ובתם. אחרי שנסיכות אבו-דאבי במפרץ דחתה את תחנוניהם לעקור "למקום שבו דוברים ערבית, המנטליות דומה, ויהיה הרבה חופש". במפרץ מיהרו להבהיר כי יותר מדי אויבים ינסו לסגור חשבון עם בשאר, ואין מספיק כוח אדם למנוע את הרצח".
מספרי הקורבנות - ילדים, נשים, גברים וקשישים - כולם אזרחי סוריה, מבהילים. למעלה מחצי מיליון נרצחו במשך עשור, עוד חמישה מיליון איבדו את בתיהם. חלק גדול מהנעדרים הצליח לברוח לאיראן ומדינות נוספות. ארבע מאות אלף הוזנחו למותם בבתי הסוהר או נקברו בין חורבות בניינים שנהרסו בידי השלטון.
אף אחד ממנהיגי העולם הערבי לא הציע פתרון חלופי. אסד בן ה-63 נידון להישאר במתחם הסגור עד מותו. הוא כבר הפסיק להתחנן לפגישה בקרמלין או לאפשר לו לקבל אורחים. את השעות הפנויות הוא משקיע בלימוד השפה הרוסית, קריאת ספרי רפואת עיניים ומשחק שחמט עם עצמו. בעיקר הוא נתפס תולה מבטי ייאוש בחומות שסוגרות עליו.
פוטין הוא שקבע את כללי ה"נעניק לו מחסה על בסיס אנושי". הקרמלין מודע אפילו לבקשת הגירושין של אסמא אסד. חלומה הגדול של אשת הדיקטטור האכזר הוא להצטרף להוריה בלונדון, אלא שבבירה האנגלית כבר הודיעו בקול קר מקרח ש"אין על מה לדבר".