לאביה חצרוני מקיבוץ בארי היה חלום: להראות לנכדו ינאי את הנגמ"ש עליו נלחמה היחידה שלו, פלוגה י׳ חרמ"ש, במלחמת יום הכיפורים. שנה לפני השבעה באוקטובר לקח חצרוני את שני נכדיו, ליאל וינאי, אז בני 11, לאתר ״יד לשריון״ בלטרון, והראה להם בהתרגשות את כל הטנקים והכלים הכבדים.
״ואז״, מספרת זיוה זוהר, אשת לוחם בפלוגה וחברה קרובה של חצרוני, ״ינאי שאל: ׳סבא, אבל איפה הנגמ״ש שלך?׳. הוא ידע שבזכות הנגמ״ש הזה, סבא שלו, אביה, החליט להיות פרמדיק ונהג אמבולנס. והם מחפשים ולא מוצאים, ואז אביה עולה למשרדי העמותה, ואומרים לו: ׳אין נגמ״ש ממלחמת יום כיפור, יש רק שלל ירדני ממלחמת ששת הימים׳. הוא היה מתוסכל ועצוב״, נזכרת זוהר. ״ודבר ראשון הוא טלפן אליי, כי אני נחשבת למ״פאית של הפלוגה. אמרתי לו: ׳אבויה׳, ככה קראתי לו, ׳תירגע. אני מבטיחה לך באופן אישי שפלוגה י׳ תביא נגמ״ש ללטרון, ואתה תוכל להראות לנכדים את ׳הנגמ״ש של סבא׳״.
שלט קטן ומשמעותי
זה לקח ארבע שנים, אבל בעוד כחודש, ב-18 בספטמבר, יעמדו על רחבת מוזיאון ״יד לשריון״ בלטרון, כל לוחמי פלוגה י׳ חרמ״ש, היום כבר בני למעלה מ-70. לצידם יעמוד המח״ט שלהם, אלוף במיל' אמנון רשף, ואפילו מפקד חיל השריון הנוכחי תא"ל אור וולוז׳ינסקי. רק איש אחד לא יהיה שם, וגם לא נכדו, ששאל איפה הנגמ״ש של סבא. חצרוני נרצח בביתו בטבח שהתרחש בקיבוץ בארי. נכדיו ליאל וינאי, רק בני 12, נרצחו לצד דודתם איילה, באירוע הקשה שהתרחש בבית של פסי כהן. שלט קטן, שיוצב באופן חריג במוזיאון ליד הזלדה M-113 יספר את קורותיהם - של הנגמ״ש ושל חצרוני.
אביה חצרוני ז"ל (חמישי מימין) עם חבריו לפלוגה במלחמת יום הכיפורים
(צילום: אלבום פלוגה י חרמש)
סיפורה המיוחד של פלוגה י׳ חרמ"ש, ששייכת לגדוד 184 מחטיבה 14 של השריון, והרצון להשיג את הנגמ״ש המיוחד ולהציבו במוזיאון, נחשף לראשונה ב״ידיעות אחרונות״ בחודש פברואר 2024. מתברר כי לפלוגה הזו גויסו עוד שלושה מבני בארי - אלון כסלו, עומר רפפורט ויוספי בר סיני, וכל אחד מהם חווה אובדן משלו ב-7 באוקטובר. האסון לא ריפה את ידיהם, וגם לאחר ה-7 באוקטובר המשיכו החברים להיפגש ולעסוק בהנצחתו של חצרוני. כך למשל, גייסו 600 אלף שקלים לטובת קניית אמבולנס טיפול נמרץ שנושא את שמם של אביה, ליאל וינאי, ובמקביל, לא ויתרו על הגשמת משאלתו להשיג את הנגמ״ש ולהציבו במוזיאון.
אביה חצרוני עם הנכדים ליאל וינאי ז"ל
שיחת טלפון מרגשת
כדי להצליח במשימה רתמה זיוה זוהר את מפקד גייסות השריון לשעבר, האלוף (מיל.) אמנון רשף, שהיה מח״ט הפלוגה בזמן מלחמת יום הכיפורים. ולמרות גילו, 88, רשף לא ויתר לאף אחד. ״באביב 23״, הוא משחזר, ״חצי שנה לפני המלחמה, קמה סערה בפלוגה. שמעתי והחלטתי לעזור להם. מאז ומעולם היא היתה בת טיפוחיי. כבר אז זיהיתי את ההרכב האיכותי שלהם, ונתתי להם יחס מועדף. הנגמ״ש הזה היה כל עולמם״, מוסיף רשף. ״הם נלחמו מהנגמ״ש, נפצעו בנגמ״ש, ואף נהרגו בו. באותה מלחמה היו להם 16 חללים. הבנתי את הסנטימנט שלהם לכלי. יחד עם אנשי ׳יד לשריון׳״, מספר רשף. ״פנינו למשרד הביטחון, ואז התחילה סאגה לא קטנה. מכיוון שהנגמ״ש הוא מתוצרת ארה״ב, מחלקת המדינה האמריקאית צריכה לתת אישור למסור את זה לגורם אזרחי, כמו עמותת השריון. בינתיים קרה 7 באוקטובר, אביה נרצח, מה שהעצים את המאמץ לארגן את הנגמ״ש, כמילוי צוואתו הרוחנית. כחלק מהמאמצים מול הצבא, משרד הביטחון והאמריקאים, אפילו העברנו את הכתבה שהתפרסמה ב'ידיעות אחרונות', כדי שיבינו את הצד האנושי של הסיפור״.
הפרסום ב"ידיעות אחרונות", 7.2.2024
בסופו של דבר הגיע לארץ הדגם הזהה לנגמ"ש המקורי מארצות-הברית. ב-16 בפברואר השנה, קיבלה זוהר שיחת טלפון מרשף: ״זיוה״, בישר לה בהתרגשות, ״הנגמ״ש בישראל״. ״זו היתה משימה שהיה ראוי בכל מקרה שתתבצע״, אומר רשף, ״על אחת כמה וכמה, כשמאחוריה עומד הסיפור של אביה וינאי״. ״את לא יודעת כמה רווח לי כששמעתי שיש נגמ״ש״, אומרת זוהר, ״בכיתי מהתרגשות. כל השנים אמרתי: ׳איך אני יכולה לא לקיים את ההבטחה שלי לאביה?׳. יכולתי להגיד: ׳די, הוא מת׳, אבל לא הייתי מסוגלת״.
