כותרת הסרטון החדש בסדרת הרשת הפופולרית "דוקותיים" היא "אנחנו לא מאמינים בדו-קיום. אנחנו רוצים שהערבים יהיה להם את אזור המגורים שלהם, לא בתוך ארץ ישראל". הדוברים: בני ואסתר גל, זוג שפונה מההתנחלות חומש בהתנתקות וחזר אליה לאחר שהכנסת התירה לישראלים לשהות שם. כמובן שהשניים מייחלים לשחזור ההישג בעזה, אך ניכר גם שאין הבדל מבחינתם בין יצהר לחיפה. בגרסה שפורסמה, הבמאי איתי אשר לא שאל לאן הערבים אמורים ללכת ומה יקרה אם יסרבו. אולי זה לא כזה מעניין.
השידור הציבורי אמור לייצג גם את משפחת גל, וממילא קשה לטעון שעמדתם לא משקפת הלך רוח שחלחל למיינסטרים הישראלי. לו הדברים היו אחרת, עלייתו של הסרטון שלשום - ועוד עם הכותרת הנ"ל - הייתה מחוללת סערה. נכון לעכשיו זה לא קרה, ממש כמו הדממה סביב הפרק על הנער מאביתר שתוקע דגלי ישראל גם בשטחי B ("שלא יהיה בלבול למי הארץ שייכת"); קבלן שמעסיק רק יהודים; ופרופסור שאין לו בעיה עם מאות אלפי הרוגים ערבים בדרך לגירושם מעזה ("הם לא מוכנים לצאת - בעיה שלהם") ומדרום לבנון ("אוכלוסייה שם שמוכנה לחיות איתנו, תחת ריבונות ישראלית, היא תוכל להישאר").
חיבה תקופתית לכהניזם. "דוקותיים"
אומנם, "דוקותיים" מתיימרת לחשוף את ה"פסיפס הסגנוני המרכיב את החברה הישראלית" - כלומר טיפוסים צבעוניים ואף הזויים - ורק לעתים רחוקות היא מוקדשת לדמויות נפיצות פוליטית. דווקא בגלל זה, הפרקים בכיכובם של הגורמים הקיצוניים ביותר בימין בולטים כל כך: הנינוחות והביטחון שבה הם תומכים מפורשות במעשים המהווים רצח עם, טיהור אתני, אפרטהייד וסתם גזענות, לא מאפיינים אוכלוסיות אחרות שמשתתפות בסדרה. מאידך, ייתכן שהבמאי טרם איתר ערבי שיתמוך און-רקורד ב"אזור מגורים" ליהודים, ובלבד שזה לא יהיה בין הירדן לים. רק שלא ישכח להביא שעון: מישהו צריך למדוד תוך כמה זמן המרואיין ימצא את עצמו עם אזיקונים ופלנלית, במקביל לשאגות המקהלה בדבר החובה לסגור את התאגיד.
אולם גם החיבה התקופתית של "דוקותיים" לכהניזם לא צריכה לעודד תגובה דומה מהצד השני, ולא רק כדי להדגים מהי הגנה אמיתית על חופש ביטוי וחירות אמנותית בעשייה דוקומנטרית: יש גם להכיר בכך שאפילו ארבע דקות וקצת במחיצת משפחת גל מכילות יותר כנות ואותנטיות מרוב שידורי החדשות, שהיו מתפלצים לו ה-BBC היה משדר סרטון חביב ונטול שיפוטיות על זוג בריטי שחולם לגרש את כל היהודים. למעשה, בשביל להבין מדוע צה"ל מתבזה מוסרית ומבצעית מול מתנחלים שהטילו מצור על משפחות פלסטיניות, אין טעם לצפות במהדורות: הפרק של "דוקותיים" עם בני ואסתר גל ועצם שידורו בתאגיד מספקים תשובה נחרצת.
בקטנה
ב"שיחת היום" (רשת) הוחלט משום מה ללהק את רוני מאנה כפאנליסט. כנראה שהטלוויזיה של אחר הצהריים עדיין לא מספיק קרקסית בשביל לוסי אהריש ושות', ונוצר צורך במישהו שהדבר הכי מעניין אצלו הוא הדמיון המתגבר לזאב נחמה. בריאיון עם ח"כ דן אילוז, למשל, מאנה התפרץ שוב ושוב בקריאות ביניים (מחמיאות כמובן), ובשלב מסוים קטע את השיחה רק כדי לקשקש על מפגש עם תומכי נתניהו מאוכזבים בבית קפה באשקלון. ובכן, כשמאנה מגיע לתוכנית זאת גם הרמה שלה.
