על פניו יאיר גולן, יו"ר מפלגת הדמוקרטים, עשה הכל לפי שורת הדין: התחייב, הפר באופן גורף ושוויוני את הבטחתו לשריונים בפריימריז, לקח אחריות פומבית על המהלך, ואף התנצל במילים קולעות, אמפטיות וחיוביות כלפי אימו של החטוף שנותרה בחוץ. הוא מילא את כללי הטקס הפוליטי – התחייבתי לשריין אך לא התחייבתי לקיים, והשיג מצנגאוקר – עמדתי בהתחייבותי ושמרתי על חשאיות – צייתנות לכל אורך הדרך וסיום אלגנטי ושקט לתפארת המפלגה.
אלא שבאותה מידה גולן הוא על פניו גם פריבילג – מנהיג מפלגה חזקה, קצין מעוטר בעבר וגיבור לאומי של כ-11 מנדטים שמתפרנס היטב מפנסיה צבאית ומשתייך לעשירון העליון – שהרשה לעצמו לטרוק את הדלת בפני צנגאוקר – אם חד-הורית לשלושה ילדים, אחד מהם שורד שבי ונוספת בעלת צרכים מיוחדים, מהפריפריה הדרומית, שנקלעה למאבק חייה ונולדה מחדש כדמות ציבורית שסחפה מיליוני ישראלים והצליחה ללכד אותם לטובת המאבק להשבת החטופים ובתוכם בנה מתן ומשויכת לעשירון אמצעי ומטה – ולהשאיר אותה מחוץ לכנסת לארבע השנים הבאות.
על פני השטח ביצוע מושלם של פניית פרסה, אבל כשמסתכלים מקרוב על סימני הצמיגים על האספלט הרותח של הבחירות הקרבות, מתגלים סימני בלימה מדאיגים: קודם חישק אותה – מנע ממנה להתמודד לפריימריז על בסיס הבטחה לשריון, אחר כך נעל אותה בתוך הסכם חשאיות שחייב אותה להמתין בחוץ עד קץ הבחירות המקדימות, ואחריהן הודיע לה שחזל"ש. סורי בייבי, נקסט טיים, חכי לפעם הבאה.
גולן שגה כשהניח ששורת הדין ראויה לצנגאוקר. שהאישה הזאת שאכלה לארוחת בוקר יושבי ראש כנסת שהרחיקו אותה מהמשכן בעיצומו של מאבק על חיי בנה, שהלכה לישון במשך שנתיים עם הטרטור של מכונת הרעל בתוך חדר השינה שלה, ששנתה נדדה טרופת דאגה לאורכם של 24 חודשים מייסרים – היא שוות ערך לכל מועמד אחר במפלגה שלו. כל מה שהיה צריך ממנה, שתכיל בקלילות את הגחמה שתקפה את בעל הבית שלה למחרת הפריימריז ותסכים להתפנות מהדירה בלי לעשות דרמות מיותרות, אכן קיבל: "האירוע הזה נגמר והוא כבר מאחוריי", כתבה בפוסט, "הבטחתי ואקיים: אני מתכוונת להחזיר את החוב העצום שלי לעם ישראל ולעשות הכל כדי שיהיה פה טוב יותר". אבל דווקא תגובתה הנקייה והעניינית רק העצימה את הפאדיחה של גולן.
הוא החמיץ מול שער ריק שמעליו מתנוסס באותיות קידוש לבנה "לפנים משורת הדין", וכשזה קורה כבר בדקות הראשונה שלו כמי שמוביל נבחרת שהורכבה על ידי 118 אלף מתפקדים, זה אמור להדאיג. צנגאוקר לא זקוקה לשום קמפיין יח"צ שירים על נס את תרומתה לחברה הישראלית, היא כן הייתה זקוקה לאדם שיעמוד במילתו כשהחליטה להגיד לו "כן" כדי להפוך לחברת כנסת מן המניין ולהשפיע על החיים האזרחיים מתוך חדרי הוועדה בכנסת ולא שוב מבחוץ, כמי שבאה לצפות מהצד. היא עדיין זקוקה, וכך גם הציבור הענק שהלך אחריה כמו מתפקדי המפלגה, למנהיג שלא ירצה להיות חתום על ההישג המפוקפק עליו היה חותם כל אמיר אוחנה ובו היא נשארת מחוץ למשחק הפוליטי. מנהיג שמבין, גם אם באיחור, שהוא במו ידיו מנע את סגירת המעגל הקריטית עבור שורדי הנובה, השבי, הפצועים ובני המשפחות, מוכי ההלם על מעגלי חייהם, וכל אזרח במדינה שמקווה לתיקון, ושהעדיף ברגע האמת לראות את עצמו פטור מהתחייבות במקום שבו הוא הכי מחויב: חקר האמת על טבח 7 באוקטובר והזכות של צנגאוקר להתעמת בעצמה עם האחראים למחדל הגדול בתולדותינו שעליו שילמה מחיר אישי כבד.
וכמו שקיבלו את הדין של החלטתו החדשה שלא לשריין, כך יקבלו גם את הדין על החלטתו החדשה עוד יותר כן לשריין את צנגאוקר: יותר מכל מצביע בפריימריז היא חרשה את המדינה לאורכה ולרוחבה, חיזרה באומץ אחרי מנהיגים בעולם ועמדה בגבורה מול השמצות איומות של אזרחים ושרי ממשלה. יותר מכולם במפלגה היא למדה בעצמה להכיר את נתיביה האכזריים של הפוליטיקה הישראלית, יותר מכולם יצאה אישית נגד ראש ממשלה וקבינט ביטחוני סרבני העסקאות וחובבי המלחמות וצברה קילומטראז' שרק פוליטיקאים מעטים יוכלו להתחרות איתו – אף לא אחד מהם בזמן שהבן שלו חטוף אצל רוצחי חמאס בעזה.
המקרה של צנגאוקר – שכולם אהבו לקרוא לה אמא לביאה כששמעו את קולה המרוסק מיגון נישא בכיכר החטופים, וכעת עוברים לדום שתיקה כשהיא נזרקת החוצה, אם כי הפעם בנימוס ובמילים יפות ללא כיסוי ולא לעיני מצלמות וסדרנים – מלמד כי הזכות לשריין שמורה למנהיגים בולדוזרים שיודעים למה שווה לפעמים לעקם את שורת הדין כדי להתאים אותה לערכי השעה. בזמן שראש הממשלה מדגים איך כובשים פוליטית מעוזים בתוך המפלגה ומשריינים מועמדים על הפרצוף ההמום של שרים בכירים רק כדי להבטיח לעצמו את הבחירות, גולן מדגמן אטימות נינוחה ומקבע את מבטו לעבר סוף המסלול במקום להתבונן בעיני המצביעים ולהגיד להם: "שמעו, אני אידיוט. הבטחתי משהו שלא הצלחתי לקיים, ודפקתי על הדרך את הסיכוי היחיד של צנגאוקר להיכנס לרשימה. אכפת לכם אם אעלה רגע לעמדת הנהג של המפלסת ואסלול עבורה את הדרך פנימה? אני פונה אליכם מועמדים יקרים שתתמכו בי, ותבינו שאני חייב לקחת אחריות מלאה". והם יבינו, כי מנהיג אמיתי חייב לקחת אחריות מעשית על הבטחות שנתן, אחרת הוא לא ראוי לתפקידו.
צנגאוקר לא זקוקה לשום קמפיין יח"צ שירים על נס את תרומתה לחברה הישראלית, היא כן הייתה זקוקה לאדם שיעמוד במילתו
