"מה קרה לאמא שלי באשפוז? עד עכשיו הייתה צלולה ופתאום היא מאוד מבולבלת, לא יודעת היכן היא נמצאת ורוצה להסיר את הבגדים..." זוהי אחת מהשיחות שנשמעות יומיום במסדרונות בתי החולים - במחלקות פנימיות, טיפול נמרץ ולאחר ניתוחים, בעיקר בקרב קשישים. מדובר בתופעה די שכיחה, אך רבים לא שמעו עליה - "דליריום" או "מצב בלבולי חריף". ד"ר לימור גולדנברג, מנהלת מחלקה פנימית ב', ונעמה גיסיס, מרפאה בעיסוק, מהמרכז הרפואי הלל יפה בחדרה, מסבירות שמדובר במצב שמתפתח במהירות (בתוך שעות או ימים), המתאפיין בשינויים חדים ברמת ההכרה, ירידה פתאומית בקשב ובריכוז, חשיבה מבולבלת ולעיתים הזיות. כ-15-50% מהאוכלוסייה המבוגרת חווים דליריום בזמן אשפוז, והשיעור עולה לכ-64% בקרב מטופלים שעברו ניתוחים או כאלה המאושפזים במחלקות טיפול נמרץ. "זהו מצב מתסכל מאוד עבור בני המשפחה, שפתאום רואים את הקרוב שלהם מתנהג באופן חריג ולא אופייני", מסבירה ד"ר גולדנברג.
נעמה גיסיס
מהן הסיבות להופעת דליריום? "החל ממחלת חום, הפרעות במאזן נוזלים ומלחים, הפרעה במתן שתן וכלה בטיפול תרופתי חדש, התערבות ניתוחית ועוד. בנוסף, סביבת האשפוז הלא-מוכרת תורמת את חלקה לדליריום. אמנם לא ניתן לאבחן את התופעה בבדיקת דם או הדמיה, אך קיימים מדדים לזיהוי מטופלים המפתחים דליריום או כאלה הנמצאים בסיכון להופעת התופעה", מציינת ד"ר גולדנברג.
בהלל יפה השיקו בשנים האחרונות את פרויקט מית"ב. מדובר בתוכנית ארצית, פרי שיתוף פעולה של משרד הבריאות וארגון ג'וינט-אשל, שנועדה למנוע הידרדרות גופנית ותפקודית בקרב קשישים המאושפזים - תוך מתן טיפול אפקטיבי, מניעתי ומותאם.
"אחד הדברים השכיחים בקרב קשישים הנדרשים לאשפוז עקב מחלה, נפילה או סיבה אחרת, הוא המצב שבו הקשיש מוצא עצמו במיטה לאורך רוב זמן האשפוז בסביבה לא מוכרת, שינוי מסדר היום אליו מורגל, תוך חשיפה לגורמים לא מוכרים וחוסר ודאות רב, ועל כן קיימת סכנה להידרדרות בתפקודו הגופני והקוגניטיבי. תפעול הפרויקט דורש סנכרון בין הצוותים הסיעודיים והרפואיים לבין אנשי מקצועות הבריאות (פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק) על מנת לתת את המענה המתאים", מסבירה גיסיס.
יש טיפול? באשפוז הטיפול העיקרי שנעשה הוא בסיבה שהובילה מלכתחילה לדליריום, כמו טיפול אנטיביוטי למחלה זיהומית או איזון הפרעת המלחים, ופעמים רבות, עם השיפור במצב הגופני, ניתן לראות שיפור במצב המנטלי. כמו כן קיים צוות רב-מקצועי שנותן מענה במגוון היבטים, לדוגמה, דיאטנית שבונה תפריט תזונתי מותאם, טיפול בפצעים, איזון כאב, עידוד תנועה ומעקב אחר מתן שתן ויציאות - צעדים שגם הם מיטיבים.
מה לגבי תרופות הרגעה? במחקרים נמצא כי שימוש בתרופות הרגעה שגרתיות במצב של דליריום עלול דווקא להחמיר את המצב, ולכן משתדלים להפחית את השימוש בהן. אם אין ברירה והמטופל נמצא במצב של אי-שקט קשה שמסכן אותו, ניתן להשתמש רק בתרופות ספציפיות המותאמות יותר למצב זה, וגם במינון נמוך.
במה בני המשפחה יכולים לסייע? הרבה פעמים בני המשפחה מרגישים חסרי אונים, אך הם יכולים לסייע מאוד במניעה וטיפול בדליריום. כאשר צוות המחלקה מזהה מטופל במצב כזה, נכנסת לתמונה מרפאה בעיסוק שתפקידה להעריך ולהדריך את המטופל ומשפחתו במספר עקרונות שמסייעים למטופלים במצב זה:
1. עידוד לאוריינטציה: על ידי אזכור חוזר היכן המטופל נמצא, מה השעה ומה הסיטואציה שבה הוא נמצא כרגע. ברגע שהמטופל מרגיש שהוא בשליטה ומודע למצבו ולסביבתו, רמת הבלבול שלו יורדת.
2. התאמת תנאי הסביבה באשפוז: שימוש באביזרי עזר, לדוגמה משקפיים ומכשירי שמיעה, כדאי שיהיו ברשותו כדי למנוע ניתוק חושי מהסביבה. מומלץ להביא חפצים מוכרים מהבית.
3. עידוד לגרייה קוגניטיבית ועיסוק בפנאי במהלך היום.
4. הדרכה להתמודדות במצבי אי-שקט: שימוש בטון רגוע ושקט, מסרים קצרים ופשוטים, שימוש במגע עמוק.
יש לזכור כי שמירה על קשר רציף עם הבית ובני המשפחה, דרך חפצים אישיים וביקורים תכופים של פנים מוכרות - בהחלט עוזרת, וכן שמירה על פעילות (כמו הליכה ככל שניתן, שיחה, משחקים וחומר קריאה) במהלך היום מסייעת לשינה טובה יותר בשעות הלילה.
האם מדובר במצב בלתי הפיך? במקרים רבים הדליריום ייעלם באופן מלא לאחר השחרור מהאשפוז, אך קיימים מקרים שבהם המטופל לא יחזור לעצמו באופן מלא, בעיקר אם הייתה ירידה מסוימת במצב הקוגניטיבי עוד בטרם האשפוז. מומלץ להתייעץ עם הצוות המטפל לגבי התארגנות והיערכות לקראת חזרת המטופל לסביבתו הטבעית על מנת לאפשר הסתגלות מהירה וטובה יותר.
