גם בעונה השנייה שלו, ואף שמלכתחילה מדובר בגרסת ה"צריך לשדר משהו באוגוסט" של הפורמט, יובל בן נריה פשוט לא שייך ל"מאסטר שף". אם בעונת הבכורה שלו היה אפשר לייחס זאת לשילוב בין רתיעה טבעית מהקונספט לחוסר ניסיון מול המצלמות, הפעם זה נראה כאילו הוא השלים עם העובדה שאין לו באמת מה לחפש שם: האוכל עשוי להיות מעניין, אבל התיאטרון הטלוויזיוני שנבנה סביבו מורכב ברובו מחומרים מלאכותיים וגסים (פומפוזיות, מיליציות, שאריות של עממיות חיים כהנית שחוממו במיקרוגל). בן נריה קרוב אליהם בערך כמו שהאנוי סמוכה לראשון-לציון.
כמו במיה בגלידה. בן נריה ב"מאסטר שף"
לשף של מסעדה יוצאת דופן כמו "טאיזו", מוסד קולינרי שלא מביך לתאר כ"מוסד קולינרי" משום שהגעגוע אליו מתחיל כבר מהרגע ששולם החשבון, אין גם שום קשר לפולחן של התוכנית סביב עצמה, מעצם הרעיון של כינוס משתתפות ומשתתפים מעונות קודמות. הרי ההתפעלות מה"דרך" שעברו, מהפעם הראשונה שבה נכנסו בשערי המקדש ועד שחזרו אליו, היא קודם כול אמצעי לבניית המוניטין של "מאסטר שף" כאלוהים של תרבות האוכל בישראל. בן נריה לא היה חלק מהסיפור הזה ואף נתפס במשך שנים כאנטיתזה שלו, בין השאר בזכות ההתנזרות מספקטקלים כמו "מאסטר שף" ואחיותיה.
בניגוד לרותי ברודו, לדוגמה, זה גם לא שהסתתרה בתוכו דמות שרק חיכתה לבקוע מהביצה, להצמיח כנפיים ולעוף קרוב מדי לשמש של הסלבריטאות. גם באפיזודות המצומצמות שבהן בן נריה כן מנסה לדבר "מאסטר שפית" – בביקורת על המנות או בדיאלוג עם השופטים האחרים - ניכר שהשפה לא מתגלגלת לו בפה, והיא לא תהיה שגורה שם גם אם אפשר יהיה ללמוד אותה באפליקציות נוסח "דואלינגו". לפחות בינתיים, הנוכחות שלו בתוכנית מקבילה לשילוב של במיה בגלידה: צריך כל כך הרבה יכולות וכוח רצון כדי שזה גם יעבוד, ובלעדיהם לא ברור מה בכלל הטעם לנסות.
כדי שחלילה לא יובן אחרת, יובהר כי כל זה לא נכתב כתלונה על בן נריה ואפילו לא על "מאסטר שף". לצד שיקולי פרנסה בענף כל כך אכזרי וכפוי טובה כמו מסעדנות (במיוחד בישראל), בן נריה יותר מראוי לשמש בר-סמכא בפריים טיים. מנגד, כמובן שעדיף שתוכנית עם יומרה מקצועית כמו "מאסטר שף" תיעזר בשירותיו כדי לאזן, ולו במעט, את היחס בין כישרון וידענות לחנופה ושרלטנות. אולם כפי שהצורך במים ושמן לא גורם לחומרים הללו להתערבב בהצלחה, כך גם בן נריה ו"מאסטר שף" הם שניים שכנראה לא נועדו ללכת יחדיו, לא מבלי להתקפל עד אובדן זהות. אולי יש בכך גם מן הנחמה: עדיין קיימים ברגים שהמכונה לא יכולה ליישר.
בקטנה
במסגרת הפיכתו של ערוץ 14 לערוץ הפריימריז בליכוד - כבר שבועות שכל המפלגה בערך נמצאת שם בתורנות - התארחה שרת התחבורה ב"סופשבוע" ולא הסתפקה רק בפלטפורמה המחניפה ("התשוקה שלך בולטת היטב בעיניים", אמר לה המגיש נועם אמיר): לפחות שלוש פעמים הזכירה מירי רגב את המספר שלה בטופס הבחירות, כי אם כבר ערוץ תעמולה של הגוש והמפלגה אז למה לא של רגב. בסיום, לאות הוקרה על הכנסת האורחים, הודתה רגב לערוץ "על כל מה שאתם עושים למען הימין". מעניין אם עדיין תרגיש ככה במידה ויקירת האכסניה האמיתית, ח"כ טלי גוטליב, תסתכל עליה מלמעלה.
