"ינקתי את המשטרה ממש כמו חלב אם", אומר רס"ב אדהם ספיה (51), דור שלישי במשפחה שרבים מבניה התגייסו למשטרת ישראל, ובמקרה שלו לא מדובר רק באמירה ציורית. "אבא היה במשמרת בדיוק כשאמא קיבלה צירים", הוא ממשיך ומספר. "המשפחה דיווחה לתחנה שאמא בדרך ללדת, ואבא עלה על ניידת, פינה את אמא לבית-החולים בנהריה - וככה נולדתי. כשתינוק נולד בניידת, מה עוד הוא יכול לעשות בחיים חוץ מלהיות שוטר?".
83 שנים חלפו מאז שסבו של אדהם, סלים ספיה, התגייס למשטרת המנדט - ולאחר הקמת המדינה למשטרת ישראל. בשנים שחלפו מאז גם בנו, נכדו ונינתו הלכו בדרכו והתגייסו גם הם למשטרה.
ספיה מת בגיל 49, אחרי שהשריש לבנו אחמד ערכים של אהבת המולדת ונאמנות למדינה. "נולדתי לתוך בית של משטרה", אומר אחמד, רב-נגד וגמלאי של מחוז חוף. אחמד ספיה, בן 78, נולד בכפר יאסיף שבגליל המערבי. "אהבתי את המשטרה מגיל צעיר, גדלתי על הסיפורים של אבא על המשטרה הבריטית, על תקופת המנדט, איך משרתים את הציבור ואיך עוזרים לאנשים", הוא נזכר. "בגיל 25 התגייסתי למשטרה, באותו הזמן הייתי כמעט השוטר המוסלמי-ערבי היחיד, זה לא היה מקובל אז. אבא שלי עודד אותי להתגייס והרגשתי שאני הולך בדרכו".
אחרי קורס השוטרים שובץ אחמד במשטרת כפר-סבא, ואחרי כמה שנים כשוטר סיור הועבר לצפון. "שירתִּי כמעט שנה במשטרת קריית-שמונה, ואחרי זה המשכתי בעכו כשוטר סיור. יצאתי בהמשך לקורס סמלים, ושובצתי כמפקד תחנת המרינה עכו", סיפר. "בשנת 2004 יצאתי לגמלאות, אחרי 30 שנות שירות במשטרה".
בנו של אחמד, רס"ב אדהם ספיה, רצה מגיל צעיר לשרת במשטרה. "מהרגע שאני זוכר אותו הוא רצה להיות שוטר, כשהיה ילד היה מצטרף אליי לעבודה", מספר אחמד. "לקחתי אותו למשטרה בעכו, הוא אמר לי פעם 'אם אני לא מתגייס למשטרה אני אמות'".
אדהם נזכר איך התלווה לאביו לעבודה בתור ילד: "ראיתי איזה כבוד נותנים לו ואיזה כבוד הוא העניק לציבור, והבנתי שככה בדיוק אני רוצה להיות כשאהיה גדול. התמכרתי לדרך חיים של אבא, ומגיל הכי צעיר היה לי ברור שאני רוצה להיות שוטר. אבא חזר כל יום עם חיוך".
אדהם נזכר איך אביו אירח בעכו את צ'אק נוריס ואת האחים ואן אריק. "עכו הייתה מרכז תיירותי ענק, וכל האורחים הכי חשובים שהגיעו פגשו את אבא שהיה מפקד נקודת הנמל", סיפר. "כשראיתי את אבא מכבד את כולם ונותן לכל אחד את התחושה שהוא אזרח מספר אחת - רציתי להיות בדיוק כמוהו. בשבילי ללבוש מדים בכל בוקר זה להגשים חלום ילדות".
התפקיד הראשון של אדהם היה שוטר סיור בתחנת עכו. בהמשך עבר לשרת כשוטר בבית-החולים בנהריה ואז עבר למשטרת חיפה. "משנת 2004 הוצבתי כשוטר בנקודת המשטרה בבית החולים רמב"ם בחיפה, ומאז אני כאן 22 שנים", הוא מספר. "זה יותר מהבית שלי, כל מנהל בבית-החולים מכיר אותי, כל הרופאים והאחיות מכירים אותי, התפקיד שלי הוא מש"ק (מפקד שיטור קהילתי) נקודת רמב"ם".
אדהם מספר כי כל ביקורי האנשים החשובים ברמב"ם עוברים דרכו: "אני מלווה אותם ואחראי על ביטחונם. עברתי כאן את המלחמות האחרונות, כל חייל פצוע שמגיע לכאן מלווה על ידי ואני בתחושה שזה כמו הילד שלי. אני מתפלל להחלמתם של כל הפצועים שמגיעים לכאן מלבנון, חיילים ואזרחים. עד כמה שהדבר תלוי בי אני במשטרה עד הקבר, עבורי אין חיים בלי המשטרה".
על המצב בחברה הערבית אומר אדהם כי "הנוכחות המשטרתית קיימת, אבל אי-אפשר לשים ניידת ליד כל בית". לדבריו, "אם החינוך בבית מתחיל לא נכון — אז המשטרה לא יכולה להחליף את כל מי שלא תיפקד בדרך". הוא סבור כי חלק מהחברה הערבית "עדיין לא משתפת פעולה מספיק עם המשטרה", אך מאמין כי "אם החברה תשנה את הגישה והחשיבה, התוצאות יגיעו. נצליח לחסל את הפשע". אדהם אף הוסיף כי לדעתו רצוי לגייס יותר שוטרים מהחברה הערבית: "הנוכחות שלהם במדים מעבירה מסר חשוב לקהילה שלנו".
גם בתו הגדולה של אדהם החליטה ללכת בדרכה של המשפחה ולהתגייס למשטרה, וכך מתכוונת לעשות גם בתו הצעירה. סמ"ר קרין ספיה, בת 21, משרתת כשוטרת בתחנת גליל מערבי, ששייכת למחוז חוף. "מגיל צעיר רציתי להיות שוטרת, ראיתי את אבא חוזר הביתה במדים ועוזר לאנשים, וידעתי שאני רוצה להיות כמוהו", שיתפה. "המשטרה הייתה תמיד חלק מהמשפחה. אני דור רביעי במשטרה, כולם ידעו בכפר ובביה"ס שזה החלום שלי. כבר בגן הגננת שאלה 'מה אתם רוצים להיות', ולי היה ברור ועניתי שוטרת".
מיד אחרי התיכון הגישה קרין בקשה לשירות לאומי במשטרה, ולאחר-מכן התגייסה לקבע. "יצאתי לקורס שוטרים, הייתי הבחורה הערבייה היחידה בקורס. הרגשתי מיוחדת, אבל התחברתי מיד לכולם. הרווחתי עוד חברות חדשות מכל הארץ".
"משפחת ספיה היא סמל לערכים, למסירות ולשירות למען המדינה", אומר ניצב יחיאל בוהדנה, מפקד מחוז חוף במשטרה. "ארבעה דורות במשפחה אחת בחרו לשרת ולתרום, ובקרוב תצטרף בת משפחה נוספת לשירות הלאומי. זו משפחה ערכית ומעוררת השראה".






