גם אנשי המשטרה המנוסים של מחוז ירושלים המומים מהמידע שהתגלה במסגרת חקירת הרצח של בניהו רזי בירושלים בחודש שעבר. מחומרי החקירה המתפרסמים כאן לראשונה, עולה כי קצינת שב"ס שעל פי החשד סייעה בשיבוש החקירה, הודתה בקשר רומנטי עם אסיר שהוא אחיו של אביאור ששון, הנאשם המרכזי בפרשת מותו של רזי.
עוד מתברר כי היא נעצרה בזמן אמת, בעת ששוחחה עם האסיר ואף אמרה לחוקרים כי היא "אוהבת אותו" וכי היא "רוצה להתחתן איתו". כאמור, החשד הוא כי הקשר בין הקצינה לאסיר לא הסתכם בשיחות, וכי מעת לעת היא נהגה להוציא את האסיר מתאו, להביא אותו למשרדה באגף בית המעצר הדרים, שם שהו השניים יחד.
זה היה רגע קשה
ביום שישי שעבר הוגשו כתבי האישום נגד שבעה מהמעורבים ברצח של הצעיר בן ה-19 ב-11 ביולי. לטענת הפרקליטות, דקות לפני שנדקר למוות הובל רזי לתוך הדירה שבה שהה קודם לכן, הוקף בידי חבורה של נערים חמושים ונדרש להסביר מדוע לכאורה תקף את בת זוגו לשעבר, אגם צרפי (19). תוך כדי העימות הועברה שיחת וידאו מהדירה אל רכב שחנה סמוך לזירה, ובו ישבו צרפי ולינור ששון (46), אמו של אביאור ששון. זמן קצר לאחר מכן ניתן סימן בין שניים מהנערים - והחבורה הסתערה על רזי באמצעות אלה, סכינים ועוד כלי תקיפה. בפרשה נאשמים ברצח בכוונה ובחבלה בכוונה מחמירה צרפי, חברתה שילת חוטה (20), וארבעת "אנשי הביצוע" - אביאור ששון ושלושה קטינים בני 15 עד 17.
בניהו רזי
אביאור ששון
(צילום: דוברות המשטרה)
שתי חוקרות בכירות ממחוז ירושלים חושפות כעת איך למרות קור הרוח והתכנון המוקדם של המעורבים בפרשה, המשטרה הצליחה לפצח את קוד השתיקה ולהשיג ראיות מכריעות.
"יש לך ילד בן 15 שיושב מולך ומתנהל כמו עבריין ותיק", משחזרת רס"מ שלומציון מרקס. "חלק שמרו על זכות השתיקה, חלק מסרו גרסאות, ואנחנו יושבים איתם שעות ומפרקים כל משפט - פה שיקרת, פה הגרסה שלך לא מסתדרת עם המצלמות, פה משהו חסר. היו כאלה שכמעט עד סוף הפרשה לא הוציאו מילה. אתה מסתכל על הגיל שלהם ולא מאמין לרמת הקשיחות שאתה פוגש בחדר".
זקן (מימין) ומרקס
(אלכס קולומויסקי)
מרקס מציינת שגם צרפי הפתיעה את חוקריה. "היא הייתה מאוד מניפולטיבית מהרגע הראשון. היא הפעילה מניפולציות, התמסכנה, בכתה ועשתה הצגות. בהתחלה היא אמרה 'לא ידעתי שהוא נרצח', כשאנחנו יודעים מהראיות שהיא ידעה בזמן אמת מה קורה. אתה רואה איך היא מדברת על שילת ואיך היא מנהלת את האנשים סביבה. מבחינתנו היא השתמשה באנשים ככלים. היא לא הייתה צריכה להחזיק את הסכין בעצמה כדי להניע אחרים.
אגם צרפי
"כעשר דקות לפני הרצח אגם שולחת הודעות איום, וכך גם שילת", מוסיפה מרקס. "כשאתה מחבר את ההודעות, ההתארגנות, כלי התקיפה ומה שקורה בדירה - מבחינתנו זו כבר לא קטטה שיצאה משליטה. זו תשתית של תכנון. בסוף, הראיות מספרות את הסיפור גם כשחלק מהחשודים מסרבים לספר אותו".
מתוך שעות ארוכות בחדרי החקירות של היחידה ללוחמה בפשיעה של מרחב ציון, מרקס זוכרת במיוחד רגע אחד. "החשוד הכי צעיר, בן 15, יושב שם ומחייך. ואני מסתכלת עליו וחושבת - אתה חשוד באירוע שבו אדם נרצח, החיים שלך השתנו ברגע – על מה אתה מחייך? מה אתה לא מבין פה? זה רגע שאתה לוקח איתך הביתה".
היעדר החרטה, מספרות החוקרות, היה קשה אפילו יותר מגילם של החשודים. "אף אחד לא שאל מה עם בניהו. אף אחד לא שאל על המשפחה שלו", אומרת מרקס. "אדם מת. מישהו איבד בן, משפחה איבדה עולם שלם. ואתה יושב מול מי שמיוחס להם חלק באירוע ולא רואה צער. אצל חלק מהם הפנים לא זזו. קיפאון מוחלט. אתה מחכה לאיזה סדק, לאיזה רגע שבו הם יבינו את המשמעות של מה שקרה והוא לא מגיע".
רפ"ק רותם זקן מספרת: "בשלב מסוים הם אפילו עשו הימורים בחקירות כמה שנים כל אחד הולך לשבת. זה היה מצמרר. אתה מבין שהם קולטים שיש מחיר פלילי, אדישים למחיר האנושי שבסוף אדם לא חוזר הביתה".
רפ"ק זקן מציינת כי אגם ושילת היו משוכנעות במשך חלק ניכר מתקופת מעצרן שהן עומדות להשתחרר במהירות. "הן אמרו 'בדיון הבא אנחנו משתחררות', ואז הגיעה הצהרת התובע וראינו את הפנים שלהן. שם המציאות נכנסה לאולם בית המשפט. הן הבינו שהדלת לא תיפתח והן הולכות לרצות זמן ממושך במעצר.
"אלה ילדים", היא מוסיפה, "אבל כשאתה רואה את ההתנהלות בחדרי החקירות, את השתיקות, את ההימורים על שנות המאסר ואת היעדר החרטה - אתה מקבל זעזוע".
רפ"ק זקן גם זוכרת את המבט של שילת בדיון הצהרת התובע שקדם להגשת כתבי האישום: "היא מסתכלת לי בעיניים ולוחשת עם השפתיים 'אלוהים ישלם לכם'. באותו רגע חשבתי - 'בניהו נרצח, משפחה קברה ילד, ואת עדיין מרגישה שאת הקורבן ושאנחנו אלה שצריכים לשלם?' - זה היה רגע קשה. לאורך כל החקירה חיפשתי אצלם טיפת חרטה וברגע הזה הבנתי עד כמה היא איננה".
"נתנו לו בראש פטיש שניצל"
בתוך כך נחשפים כאן לראשונה פרטים מחקירת אחותה של אגם צרפי, המשרתת כשוטרת במחוז ירושלים. מתברר כי זמן קצר לאחר הרצח הגיעו לביתה אחותה וחוטה. השוטרת נשאלה בחקירה: "סיפרת ששילת אמרה שיצאו לבניהו שפריצים מהראש ונתנו לו בראש פטיש שניצל. מה הבנת מזה?". השוטרת השיבה: "קיבל זעזוע מוח, מאיפה אני יודעת. שאלתי אותן למה הן לא הזמינו משטרה אחרי שבניהו ומתניה הרביצו להן, והן אמרו לי שהם היו רוצחים אותן". בהמשך החקירה הודתה השוטרת כי הייתה צריכה לפעול אחרת: "ברור. כשאחותי ושילת יצאו מהבית הבנתי שעשיתי טעות שלא התקשרתי באותו רגע למשטרה ואמרתי להן שהן צריכות להסגיר את עצמן. זו סיטואציה שפעם ראשונה אני עומדת בה ולצערי זו סיטואציה מאוד מורכבת. בדיעבד הייתי פועלת אחרת".
