החיפושים אחר מלי וליאל יהלומי עוררו לא מעט שמועות, שנעו מחטיפה ומעורבות איראנית ועד למעילה שהביאה לצלילה במניית בנק ירושלים. אלא שלאחר איתורן של השתיים באוטובוס בבואנוס-איירס, הן אמנם תושאלו אך שוחררו משום שלא עלה חשד לפלילים. מכאן עולה השאלה אם למשטרה יש סמכות לפעול נגד אדם שהחליט מרצונו להיעלם, והיכן עובר הגבול בין זכותו של אזרח "להישכח", לבין המצב שבו מערכת שלמה מוקפצת למבצע לאיתורו?
- מהו הנוהל לחיפוש נעדרים בחו"ל?
המשטרה אחראית לחקירת מקרי היעדרות של אזרחים בשטח מדינת ישראל. המידע שנאסף בחקירה בישראל הצביע על כך שמלי וליאל יהלומי נמצאות בארגנטינה.
בכל מדינה קיימת לשכה מקומית של אינטרפול, שמחברת בין המשטרה המקומית לבין רשויות אכיפה במדינות אחרות. המידע שנאסף בישראל הועבר לאינטרפול בבואנוס-איירס, ומשם לגורמי האכיפה המקומיים, שפעלו בשטח עד לאיתור השתיים.
הסמכויות בשטח הן של הרשויות הארגנטינאיות ולכן לאחר שמלי וליאל אותרו, שוחחו עימן נציג אינטרפול המקומי ונציג משטרת ישראל. אלא שלנציג הישראלי אין בארגנטינה את אותן סמכויות שיש לשוטר בישראל. הוא אינו יכול, מכוח תפקידו במשטרת ישראל, לעכב או לעצור אדם בשטח ארגנטינה וגם אינו יכול לכפות עליו להיחקר. פעולות כאלה, אם יש להן הצדקה חוקית, נמצאות בידי הרשויות המקומיות.
במקרה של מלי וליאל הן לא היו חשודות בעבירה ולא היה נגדן צו מעצר בינלאומי שמאפשר להגביל את חירותן. נציג משטרת ישראל יכול היה לשוחח איתן, לשאול שאלות במסגרת "תשאול מרצון" ולנסות להבין מה התרחש מאז נעלמו, אך לא לכפות עליהן למסור תשובות. השיחה איפשרה למשטרה לוודא שהשתיים אינן נמצאות בסכנה ולהעביר את המידע בחזרה לצוות החקירה בישראל.
- מה קורה כשעולה חשד לעבירה פלילית?
אם מתבסס חשד, על היחידה החוקרת לפתוח תיק חקירה פלילי שיעבור ללהב 433. משטרת אוסטריה שללה כמעט מההתחלה אינדיקציה פלילית כלשהי, ובדיקה ראשונית של משטרת ישראל העלתה שמלי וליאל עזבו מרצון את הדירה שבה שהו בווינה ושללה חשש לחטיפה.
בניין הדירה ששכרו השתיים
אם שתי הנשים בגירות ואותרו בארגנטינה כשהן בריאות וכשירות ואין נגדן חשד פלילי או צו מעצר, אז אין בסיס משפטי להחזיק אותן רק משום שהוכרזו כנעדרות בישראל או משום שביקשו להיעלם ממשפחתן.
משטרת ישראל רשאית לחפש בגיר שחוששים לשלומו, אבל אינה רשאית להחזיר אותו למשפחתו נגד רצונו לאחר שהתברר שהוא בחר מרצונו להיעלם. ההחרגה היא רק אם יש מניעים פליליים שהובילו להיעדרות. באינטרפול יש התראה שנוגעת לנעדרים ומכונה "התראה צהובה". אבל היא כוללת רק פעולות איתור ולא הוצאת צו מעצר.
- ואם מדובר בהיעלמות שנובעת מרצון להימלט מחובות?
אדם שנסע לחו"ל בניסיון להימלט מנושים לא בהכרח ייעצר, שכן חובות למשל לבדם אינם מהווים עילה למעצר וישנן פעולות רבות לבצע לפני כן. אם קיימים למשל תיקי הוצאה לפועל, הנושים יכולים לנקוט הליכי גבייה או לבקש צווים מתאימים, כמו למשל צו עיכוב יציאה מהארץ. בפורטל הממשלה מצוין שניתן להגיש בקשה כזו אם מדובר בחובות של יותר מ-50 אלף שקלים. חשוב להבהיר: צו עיכוב יציאה מישראל משמעותו, כלשונו, מניעת יציאה מישראל. הוא אינו מהווה צו מעצר בינלאומי ולא מעניק סמכות למשטרה בחו"ל לעצור ישראלי בגלל חובות שיש לו בישראל.
- מתי התמונה משתנה?
כשעולה חשד לפלילים כמו למשל מרמה, גניבה, זיוף, הונאת נושים ועבירות פליליות נוספות. אבל גם אז חשד לבדו לא מעניק סמכות אוטומטית למשטרת ישראל לעצור אדם במדינה זרה, שכן האחריות הטריטוריאלית של הארגון מגודרת לשטח המדינה בלבד. חוק עזרה משפטית בין מדינות קובע שהמשטרה יכולה לבקש עזרה ממדינה אחרת בביצוע פעולות במסגרת חקירה פלילית, כמו למשל בגביית עדויות, חיפוש ופעולות חקירה נוספות - אך לא מדובר במעצר, הסגרה - ולא כל שכן במתן סמכות לנציג משטרה ישראלי לבצע פעולות כאלה, כמו למשל לעכב או לעצור אדם בשטח מדינה זרה.
- מה עכשיו לגבי מלי וליאל יהלומי?
מבחינת "תיק ההיעדרות", אפשר להגיד שהמשימה הסתיימה. למשטרה אין סמכות לעצור את מלי וליאל רק משום שנעלמו. יתרה מכך, משום שמדובר בנשים בגירות הן יכולות לסרב לכך שהמשטרה תמסור למשפחתן מידע על מקום הימצאן. המשטרה לא יכולה לכפות על השתיים לחזור לארץ ואפילו לא ליצור קשר עם משפחתן, אם הן בחרו בכך. החוק מורה אחרת כשמדובר בנעדרים שיש חשש לשלומם.
השתיים בשיחה עם נציג המשטרה
