במערכת הבחירות לנשיאות ארה״ב ב-2024 מיקדה המתמודדת הדמוקרטית קמלה האריס את הקמפיין שלה בנושא שהבוחרים האמריקאים ציינו בסקרי דעת קהל כהכי חשוב בעיניהם: יוקר המחיה. המתמודד הרפובליקני מולה, דונלד טראמפ, התעלם מהסקרים, מיקד את מסעו בחזון לאומי, Make America Great Again, וניצח.
אבל הלקח לא נלמד, לא אצלנו. לא מעט פוליטיקאים מהאופוזיציה רואים עכשיו בכלכלה את נקודת החולשה של ממשלת נתניהו ומשוכנעים שיוכלו להשתמש בה ככלי ניגוח עיקרי נגדה. הם מרבים להצטלם בין מדפי סופרמרקטים, מחזיקים בגביע קוטג׳ וסלסילת פירות.
רגע לפני שיהיה מאוחר מדי, אני מרשה לעצמי להזהירם: גם אתם לא תגיעו לשלטון דרך הסופרמרקטים. בישראל, כמו בעולם, מנצחים בבחירות דרך הלבבות: מציגים חזון לאומי אחר, שונה בתכלית השינוי מזה שעליו נשענת ושאותו מגשימה הממשלה המכהנת, השנואה על חצי מהעם.
הקביעה ״זו לא הכלכלה, טמבל״ הייתה נכונה בארץ אפילו בתקופות של משברים כמו ההיפר-אינפלציה ב-1982-1985, קל וחומר במקומותינו היום. להלן לקט קצר של נתונים סטטיסטיים אחרונים על ביצועי המשק במהלך השנה שחלפה: האינפלציה הובסה. מדד המחירים לצרכן עלה בתריסר החודשים בין יולי 2025 ליולי 2026 ב-1.5%, כ-0.1% לחודש. מחירי הירקות והפירות עלו ב-0.5% (בשנה!) ומתחילת 2026 ירדו ב-0.7%. מזון ללא ירקות ופירות התייקר בשנה ב-1.5% והדירות הוזלו בקרוב ל-1.5%.
- השכר הממוצע לשכיר ישראלי עלה באותו פרק זמן של שנה ב-7.7%, ובניכוי אינפלציה (״שכר ריאלי״) עלה ב-6%. זינוק יוצא דופן. המשכורות לא רק השיגו את יוקר המחיה, הן עברו אותו.
- הגירעון המצטבר בתקציב הממשלה התכווץ ל-3.3% מהתוצר. אחד הנמוכים ב-OECD. הסיבה לביצועי התקציב המפתיעים לא הייתה הכבדת נטל מסים וגזרות על האזרחים אלא הכנסות גבוהות ממיסוי הרווחים, במיוחד משוק ההון, מהייטק ובנקאות.
- האבטלה נותרה בשיעור זניח. הרכב התעשיות הטכנולוגיות המובילות אמנם משתנה במהירות, אך הן ממשיכות לגדול ולצמוח.
נכון, נתונים אלו משקפים בעיקר את חוסנו של המגזר האזרחי הלא-ממשלתי ולא את המדיניות הממשלתית, שהצטיינה בהזרמת כספם של משלמי המסים לקהיליות חרדיות קיצוניות שבהן הגברים לא עובדים, לא רוכשים השכלה ולא משרתים את המדינה, ולהשקעות לא-יצרניות בהתנחלויות. מדובר בעשרות מיליארדי שקלים מבוזבזים בארבע שנים. אלא שהציבור לא מסתכל על מה יכול היה להיות מצבו הכלכלי בנסיבות שלטוניות אחרות אלא מה מצבו במציאות. ובמציאות יש לרוב הציבור רמת חיים משופרת, למרות המלחמות והכיבושים. מכאן מתבקשת מסקנה פוליטית: אם לא יפרוץ משבר בלתי-צפוי בחודשיים הקרובים, מצב הכלכלה - של היחיד ושל המדינה - לא יגרום לקריסת הקואליציה בבחירות לכנסת באוקטובר. האופוזיציה תטעה קשות אם תתמקד בכך.
למדו מטראמפ: במקום התבכיינות על כלכלה הציעו לבוחרים חזון ממלכתי חדש. חזון של ממשלה בלי שרים שידיהם מזוהמות ושעיקר דאגתם לכיס ולכיסא של עצמם. הציעו ממשלה שלא הרפש מאחד אותה אלא ניקיון הכפיים. שתרדוף צדק ולא את מתנגדיה ומבקריה. הציעו ראש ממשלה שהדרישות לאחריות אישית ולטוהר מידות משפטי ומוסרי לא מעוררות אצלו חלחלה, דחייה ופחד נורא. הציעו סוף-סוף יוזמה מדינית שתתווה לאומה הישראלית המיוסרת אופק של ביטחון ושלום, בלי סרטוני בום-בום של שר ביטחון הסובל מחוסר ביטחון מסוכן. מסיבובים בסופרמרקטים לא יבוא השינוי.
