אם לואיק בקסו (20) היה שחקן כדורגל או כדורסל, כנראה שכבר מזמן היו מצמידים לו את התואר "הדבר הגדול הבא". אבל המקשר השמאלי של מ.כ חולון משחק כדוריד, ענף שמקבל בישראל הרבה פחות תשומת לב. זה לא מונע ממנו לבלוט ברחוב: בכל זאת, קשה לפספס בחור שמתנשא לגובה 2.03 מטרים. לא מעט אנשים מניחים שמדובר בכדורסלן, וחלקם, כפי שהוא מספר, אפילו עוצרים אותו כדי לבדוק אם הם מפספסים סלפי עם להיט מוכר שהצטרף לאחת הקבוצות הבכירות.
בקסו, בוגר גימנסיה קציר בחולון, יכול היה בכלל למצוא את עצמו בכדורגל. אביו, לבו בקסו, שיחק בישראל כזר, בעיקר כבלם במכבי הרצליה, אך מת ממחלה קשה לפני שלואיק נולד. בסופו של דבר, דווקא הכדוריד מצא אותו – וכבר בגיל צעיר הפך לחלק מרכזי בחייו.
האבא לבו בקסו ז"ל במדי מכבי הרצליה
(גיל נחושתן)
"זה התחיל בכיתה ה'. באו אלינו מהמועדון לבית הספר והזמינו לחוג אחר הצהריים את מי שרוצה לנסות. שם התאהבתי בענף", הוא אומר בראיון מיוחד ל"ידיעות אחרונות" ו-ynet. "אפשר להגיד שהכדוריד הוא האהבה הראשונה שלי. אני זוכר את עצמי בגיל תשע מגיע למשחקים של הקבוצה הבוגרת ושואף להיות אחד מהם".
מתי התחלת להתכוונן לצד המקצועי?
"כבר בחטיבה. יש מעטפת מאוד חמה בחולון, כך שקיבלתי שם את הכלים ואת המוטיבציה להמשיך להתאמן, להתפתח ולהישאר בענף. בחטיבה הייתי במגמת כדוריד, ובתיכון עברתי למגמה אחרת, אבל המשכתי להתאמן הרבה מעבר לשעות הלימודים".
כבר אז ראו את הפוטנציאל?
"כן, הייתי בנבחרות הצעירות מכיתה ז'. יחד עם זאת, אני משתדל לא להסתנוור מהכותרת הזאת. היו הרבה כישרונות צעירים שלא הצליחו לממש את עצמם. כישרון לא מספיק, צריך התמדה ומזל. אני מאמין מאוד במזל".
זה הזמן לפרוח
בקסו נחשב לאחד הכישרונות הבולטים של הדור הצעיר בכדוריד הישראלי, ובשנתיים האחרונות ביסס את מעמדו גם כבורג משמעותי בקו האחורי של חולון בליגת העל. בקיץ 2024 ובמהלך השנה האחרונה השתתף עם הנבחרת הצעירה באליפויות אירופה, ובטורניר האחרון כבר סיפק כמה הופעות גדולות, כולל משחקים שבהם הגיע למספר דו-ספרתי של שערים מול בוסניה וקרואטיה. לסיפור שהתרחש אחרי המשחק מול הבוסנים עוד נחזור.
הכדוריד הפך לרציני בחייו כבר בגיל צעיר. גלעד נתן, מנהל הנבחרות, זימן אותו למחנה אימונים ראשון כדי לבחון מקרוב את הכישרון שנפל לידי הענף – ואת הילד שלא ניצל את נתוני הגובה המרשימים שלו ("תמיד הייתי גבוה יותר מכולם") כדי לפנות דווקא לכדורסל. בקסו הרגיש שמאמינים בו ושיש מי שמעניק לו את הכלים להגשים את השאיפות שלו.
"בסוף, זה לעשות משהו שאני אוהב. לקום בבוקר לזה", הוא אומר. "התפתחתי עם האנשים האלה, שהפכו לחברים ולמשפחה".
ויתרת על הלימודים בשביל האימונים?
"לא, הם הלכו ביחד. היה שיתוף פעולה בין בית הספר לכדוריד. הייתי בכיתת ספורט, ואני מניח שמה שעזר לי הוא שהחברים שלי היו כמוני, וככה קיבלתי דחיפה ללכת להתאמן. לא היה זמן להתעסק בשטויות. היה לי גם זמן לבלות עם החברים אחרי האימונים, בערב. איך הייתי בתור תלמיד? קצת שובב, אבל תמיד ידעתי מתי לעצור. באליפות בתי הספר תמיד הייתי בקבוצה שהגיעה לגמר. שלוש שנים ברצף היינו שם".
כשסיימת את הלימודים והתחלת להכיר אנשים אחרים, היית צריך להסביר מה זה כדוריד?
"הענף לא מפורסם בארץ, וזה מאוד מבאס. ישר חושבים שאני משחק כדורסל, וכשאני אומר כדוריד מגיעות השאלות של 'למה? בכדורסל יש יותר כסף'. אני מסביר שזה לא קשור לכסף, הכדוריד הוא מה שאני אוהב לעשות".
מיהרו לתייג אותך כשחקן התקפי. מה היתרון שלך?
"הזריקות שלי מרחוק. אני לא חייב להתקרב להגנה".
איפה אתה הכי רוצה לשחק?
"בליגת האלופות, ואני עובד עם הצוות שלי מאוד קשה כדי להגיע לשם. דוחפים אותי בכל אימון להגיע למקסימום. אני מקווה שזה לא יישאר רק חלום, אלא יהפוך למציאות. המודל שלי הוא דניאל מוסינדי, שגם גדל פה בחולון ושיחק בגרמניה ובצרפת. הכדוריד בחו"ל שונה מבארץ, ואני רוצה להיות שם בשנות ה-20 שלי, כשמגיעה הפריצה. עכשיו אני חייל בצה"ל, ספורטאי מצטיין. קודם כל חשוב לי לתת למדינה".
חולון לא בולטת כמו הקבוצות מראשל"צ או רמת-השרון.
"לדעתי, יש לנו את הקהל הכי טוב. הוא דוחף אותנו גם ברגעים הקשים ויש פה אווירה של משחק גמר. לא נכון בעיניי להגיד שאנחנו לא בולטים כמו הקבוצות האלה. ביום נתון אנחנו יכולים לנצח גם אותן. חולון מגיעה לחצי הגמר כבר שנים ומפתיעה את כולם. אני מקווה שהעונה נעשה את זה ונזכה בגביע".
קיבל מספיק דקות בקבוצה?
"קיבלתי את הדקות שלי, פשוט לא כמו שרציתי. אני בטוח שהשנה אעשה את הפריצה עם המאמן ניסים פלח, שדוחף את הצעירים ואת מחלקת הנוער".
(עוז מועלם)
כבש את אירופה
השנה רשמה נבחרת העתודה הישג משמעותי, ואפשר אפילו להגדירו היסטורי: השגת הכרטיס לאליפות העולם עד גיל 21 (גם נבחרת הנוער עלתה לאליפות העולם עד גיל 19). ישראל סיימה במקום ה-15 באירופה לאחר שניצחה 31:36 את קרואטיה בקרב הישיר על הכרטיס האחרון לטורניר העולמי.
בקסו היה אחד השחקנים המרכזיים של העתודה לאורך האליפות, ובמשחק המכריע לקח על עצמו תפקיד מרכזי במיוחד. הוא הוביל את הקאמבק במחצית השנייה, כבש בין היתר את שער השוויון ל-21:21, סיים עם עשרה שערים ונבחר למצטיין.
היכולת שלו בעמדת המקשר השמאלי בלטה לאורך הטורניר כולו. בניצחון על בוסניה, למשל, הפציץ 11 שערים. השילוב בין הנתונים הפיזיים שלו ליכולת לייצר מצבי הבקעה מחוץ לקו תשעת המטרים הפך אותו לאחד המוציאים לפועל המרכזיים של הנבחרת ברגעים החשובים.
"זאת הייתה חוויה מטורפת", הוא מספר. "אינטנסיבית, מלאה בתהפוכות. אני שמח שהצלחנו להעפיל לאליפות העולם. כולם נתנו 100 אחוז. המשחק מול קרואטיה? הבנתי את רמת החשיבות שלו, ואם לא במשחק כזה אז אף פעם. לסיים ככה את כל מה שבנינו – וזאת נבחרת שרצה יחד מכיתה ז' – נתן לי מוטיבציה לרצות עוד יותר. אליפות העולם תהיה בשנה הבאה בצפון מקדוניה, ואני מחכה לה מאוד".
נולדת בישראל ואת הדרכון קיבלת לפני ארבע שנים. הרגשת שאתה צריך להוכיח דרך הנבחרת שאתה שייך לכאן?
"תמיד הרגשתי בבית, בכדוריד ומחוצה לו. אף פעם לא הרגשתי שאני לא שייך או לא קשור. לא הייתה לי תחושת חוסר נעימות, עזרו לי בנושא וקיבלתי כל מה שאני צריך. גם לא היה לי חשש שאצטרך לעזוב ולא נתקלתי באיום שלא אשאר פה. לא קיבלתי את הדרכון בגלל הספורט, אין קשר בין הדברים".
שואלים אותך על השורשים שלך?
"כשהייתי יותר קטן. פעם הייתי מתבייש בזה, היום זאת גאווה. עדיין לא ביקרתי בקונגו, וזה משהו שאני מתכוון לעשות. השורשים שלי סיקרנו אותי. דיברתי עם אמא שלי על זה וגם על אבא שלי, וחברים שלו סיפרו לי עליו. לנו בחטיבה לא הייתה עבודת שורשים בגלל הקורונה. תמיד ידעתי מי אני ומה אני, ואני בקשר עם המשפחה בקונגו. אני לא מדבר את השפה, אבל כן מדבר צרפתית, שגם מדברים שם. כשהשיר 'מישל' יצא תירגמתי אותו לכולם באותו שבוע (צוחק)".
הדבר הגבוה הבא
כשאתה מייצג את ישראל, לא שואלים אותך על הקשר שלך למדינה?
"לא שואלים, אבל כן יש מבטים של 'מה אתה עושה שם'. מול בוסניה, שחקן שלהם לא לחץ לי יד בסיום. אני מניח שזה בגלל צבע העור שלי. זה דירבן אותי לתת בראש. לא נפגעתי מזה, אבל גלעד ראה מה קרה וטיפל בזה. אני לא נתקל בגזענות בדרך כלל".
כבר היית בסגל הרחב של הנבחרת הבוגרת.
"אני מחכה מאוד לעשות את הצעד הבא ולהצטרף אליהם. גם בגיל 20 אני כבר חולם להיות בנבחרת הבוגרת. מי לא?"
