1. שוב על היחס לערבי ישראל. התקרית העצובה בבית החולים בחיפה צריכה להיחקר, אך בכל מקרה היא סימפטומטית. מה שהיה צריך להיות בחינת פשיטא, שוויון אזרחי לערביי ישראל במדינה היהודית והדמוקרטית, איננו "יורד טוב בגרון" ללא מעט מאזרחי ישראל - כולל כאלה שלא היית מצפה מהם לגזענות סמויה או גלויה. לפעמים אני תוהה כיצד אנשים נורמטיביים אינם יורדים לסוף המרקם הדמוקרטי, ובעיקר לסוף ההגינות. מרבית ערביי ישראל מעוניינים בשילוב, תוך קבלת אופייה היהודי והדמוקרטי של ישראל, אך לא בהשפלה. אינני טוען שכל ערביי ישראל צדיקים, לא כל שכן רבים מן הפוליטיקאים המתיימרים לדבר בשמם. אבל גם לא כל יהודי ישראל. דווקא אנו, כיהודים, על פי תולדותינו, צריכים לנהוג זהירות בכל ביטוי של גזענות, שלא לדבר על האפקט הבינלאומי העגום לשון המעטה.
2. על בריונות. חבר הכנסת צבי סוכות קרא לנשיא בית המשפט העליון "בריון". השאלה האמיתית היא מי הבריון. סוכות מציג עצמו כאדם דתי. הוא מייצג את "הציונות הדתית". אוי לה לציונות דתית שלשונה גסה ושעוברת על איסורי תורה מפורשים. יש לסוכות ממי ללמוד בגסות הרוח כלפי בית המשפט, בביטויי ראש מפלגתו החוזרים ונשנים כלפי נשיא בית המשפט העליון, כשביקורת הופכת להשמצה ולשון הרע. גם החולקים על בית המשפט אמורים על פי חוק ומוסר לכבדו, אחרת נמשיך לתהום האנרכיה הנגלית, למשל, ביהודה ושומרון. והממשלה יושבת מנגד וצופה ב"ישחקו הנערים", נערים מגודלים כסוכות או חלק מהנערים כפשוטם בגבעות, שהם-הם הבריונים. אבל מי המשלם את מחיר כל אלה? מדינת ישראל האהובה שקמים עליה מבפנים ומבחוץ. ויש עוד שכמותם במערכת הפוליטית שאליה נקלענו.
3. על מערכת הבחירות וועדת הבחירות. כשאין החלטה של יו"ר ועדת הבחירות סולברג נושאת חן בעיני הקואליציה, כולל שרים, נשפך מבול של טענות להייה שהמעלים אותן יודעים שאינן אמת. במסגרת הריסת מוסדות, הנה מאמץ להרוס גם את ועדת הבחירות הפועלת ביושרה גמורה בחירות אחר בחירות, כשירות ציבורי. הייתי שם כיו"ר ב-2013. יידעו אזרחי ישראל כי הפיקוח על הבחירות הוא ישר והגון, מקצועי ואינו מוטה ומבחינת טוהר הבחירות מה שהיה הוא שיהיה מכל בחינה.
4. על חביבה רייק, צנחנית היישוב במלחמת העולם השנייה. הצנחנית חנה סנש היא חלק מהאתוס הלאומי, גם בזכות שיריה "הליכה לקיסריה" ו"אשרי הגפרור". עמיתתה חביבה רייק ידועה פחות. בהדרכת אוריאל פיינרמן בסלובקיה התוודענו אל תולדותיה, מעשיה במאמץ להגיע לאחים יהודים נרדפים ולסייע להם וגבורתה, וגורלה המר בידי הנאצים ועוזריהם. סנש ורייק הוצאו להורג באותו חודש, נובמבר 1944, סנש בהונגריה ורייק בסלובקיה, ארצות מוצאן ויעדן במשימה. בין שאר הנצחות, בבסיס החינוך מחו"ה אלון קרויה פלוגת החיילות עולות, שבתנו חגית פיקדה עליה מכבר, "להבה", על שם שתיהן: זאת בשל הגפרור שהצית להבות של סנש וקיבוץ להבות חביבה שעל שם רייק. גם אם נוכל לשאול כיצד בפועל הועילה שליחותן ושליחות חבריהן, בלי ספק הן היו מסר נעלה של הקרבה עצמית למען כלל העם היהודי בלא הבדלי השקפה ואמונה. במעלות גיבורות וקדושות. ראוי ללמוד ולזכור.
5. על זמן אלול. החל חודש אלול, ימי הרחמים והסליחות. הלוואי לאלה ולאלה.
