מיליארדרים אוהבים לקנות קבוצות ספורט. זה סמל סטטוס ראוותני במיוחד. אפשר לרכוש יצירת אמנות מופלאה ויקרה, אבל בסופו של דבר היא תלויה אצלך בבית.
וכמה מכוניות, מטוסים פרטיים, אחוזות או יאכטות אתה באמת צריך? מועדון ספורט, לעומת זאת, נמצא כל הזמן מול עיני הציבור ובמרכז תשומת הלב התקשורתית. ב-NBA יש 30 קבוצות, כך שברגע שרכשת אחת מהן הצטרפת למועדון אקסקלוסיבי שרק עוד 29 אנשים בעולם חברים בו. זו מעין אבירות מודרנית: כרטיס כניסה לאליטה התרבותית והכלכלית, וכמובן גם לתהילה.
לא יסתפק ב־ 30 אחוז מליברפול. ג'ף בזוס
(MARCO BERTORELLO, AFP)
חלק מאותם מיליארדרים רוכשים מועדונים בגלל קשר סנטימנטלי לקבוצה שהם או הוריהם אהדו בילדותם, אבל רבים מסתכלים על העניין כעל עסק כלכלי קר. זהו תזרים מזומנים שכמעט אינו תלוי בדבר, ומסביב לפעילות הספורטיבית צומחים אפיקי הכנסה שמגלגלים מיליארדים: נדל"ן, זכויות פרסום ושימוש באצטדיונים להופעות, לצד הטבות מס שמקבלים הבעלים מהמדינה. כשאותו מיליארדר מגיע מעולם המדיה, הוא גם זוכה בגישה לשוק הרווחי מאוד של שידורי הספורט. טד טרנר, למשל, חתך קופון יפה מהשילוב בין הבעלות על קבוצת הבייסבול של אטלנטה לבין זכויות השידור של TBS. ובכלל, זה לא בדיוק מזיק לעסקים כשאפשר לארח בתא הכבוד את נשיא ארה"ב לצפייה במשחק פוטבול.
כמעט בכל מחיר
אלו חלק מהסיבות לכך שג'ף בזוס, האיש השלישי בעושרו בעולם, רכש בשבוע שעבר יחד עם קבוצת משקיעים שכוללת גם את אחד ממייסדי פייסבוק 30 אחוז מהבעלות על ליברפול. הן מסבירות גם מדוע בוב אייגר, מנכ"ל דיסני האגדי לשעבר, וג'ושוע קושנר החליטו לקנות את לוס-אנג'לס לייקרס. אבל כסף, מעמד וגישה למועדון האקסקלוסיבי אינם כל הסיפור.
המחיר ששילם בזוס עבור חלקו – 1.65 מיליארד דולר – משקף באופן די מדויק את השווי של ליברפול. מההסכם עולה כי קיימת בין הצדדים הסכמה לקיים בעתיד דיון על האפשרות שיהפוך לבעל המניות העיקרי. הוא נכנס למותג בעל שם ויכולות שיווק גלובליות אדירות.
אם אתה אוהד ליברפול, כדאי גם ללבוש מעיל שלג וגם להרכיב משקפי שמש: תקופת FSG, שמכרה כעת חלק מהחזקותיה לבזוס, החזירה למועדון ימים מוזהבים אחרי שלכת ארוכה והקפיצה במקביל את שוויו. בזוס מגיע עם מאגר מזומנים שיכול להעלות את התקציב של ליברפול אל הצמרת הכלכלית האמיתית של הכדורגל האירופי, לצד מנצ'סטר סיטי, ריאל מדריד ופ.ס.ז'. מצד שני, האוהדים בוודאי זוכרים גם את ההבטחות הגדולות שליוו את רכישת "וושינגטון פוסט" על ידו. גם אז היה זה מותג גלובלי אדיר; מאז הוא הלך ושקע, עד שכמעט טבע.
הסיפור של קושנר ואייגר מעט שונה. השניים חיפשו לרכוש קבוצת ספורט או ישות ספורטיבית כמעט בכל מחיר. זה התחיל בהצעה לרכוש נתח מזכויות הניהול של גביע העולם – ניסיון שהתפוצץ בפניו של נשיא פיפ"א ג'אני אינפנטינו – המשיך בניסיון לקנות קבוצה בלאס וגאס, והסתיים בשבוע שעבר, כאשר בתוך שלושה ימים של מו"מ הם סגרו את רכישת הלייקרס, עוד מותג בינלאומי עצום, תמורת 12.5 מיליארד דולר. זהו סכום הגבוה ב-2.5 מיליארד דולר – או 25 אחוז – מזה ששילם הבעלים הקודם של המועדון רק 14 חודשים קודם לכן.
האם הלייקרס באמת העלו את שוויים ב-25 אחוז בתוך קצת יותר משנה? לא יכול להיות. האם אייגר וקושנר פשוט שילמו הרבה יותר מדי? גם בכך קשה להאמין. אלה שני כרישי עסקים. הם שילמו את הסכום שלדעתם הלייקרס יהיו שווים עבורם.
אנשי המחר
במילים אחרות, בשני המקרים מדובר ברכישות ספקולטיביות. בעולם שבו מהמרים היום כמעט על כל פיפס, בזוס, אייגר וקושנר שמים את הכסף שלהם על קבוצות ספורט. המקרה של בזוס מעניין במיוחד. הוא והאנשים שאיתם רכש חלק מליברפול מגיעים מהעולם הדיגיטלי; אלו אנשי המחר, שמשקיעים הון בבינה מלאכותית ובטכנולוגיות שנועדו להחליף חלק מהדברים שבני אדם עושים כיום.
ופה נמצא אולי החלק המרתק ביותר בהימור שלהם. אני חושב שגם לאירוח משחקי גביע העולם בארה"ב בקיץ ולהצלחה המסחררת של הטורניר יש בכך משקל גדול: מאחורי כל החישובים הכלכליים מסתתרת השקעה במשהו סנטימנטלי ורגשי. היא נשענת על הקשר שקשה מאוד להתיר בין אדם לבין הקבוצה שלו, העיר שלו והזהות שלו.
שלושת המשקיעים האלה אומרים למעשה: הבנו והפנמנו שהמחר שייך לבינה המלאכותית. נכניס אותה גם לעסקים שלנו ונדע לייצר באמצעותה מיליארדים. אבל לצד כל מה שישתנה בעתיד, יישארו דברים שהיו כאן תמיד ושום טכנולוגיה לא תוכל להחליף. רגש, למשל. או התחושה שמביאה איתה אליפות. או ניצחון של הקבוצה שאתה אוהד.
מניה בעלייה
וכמובן, לצד הרגש יש גם שיקול קר מאוד: הגרף. עליית השווי של מועדוני הספורט היא בפני עצמה סיבה מצוינת לרכוש אותם. כשקבוצת הרכישה האמריקאית קנתה את ליברפול ב-2010, המועדון היה שווה כ-300 מיליון דולר. 16 שנים מאוחר יותר נמכר חלק ממנו לפי שווי הקרוב ל-5 מיליארד.
לברון ג'יימס השקיע בליברפול 6.5 מיליון דולר ב-2011, ובהמשך שידרג את ההסכם שלו עם FSG והפך לבעלים של אחוז אחד מכלל החזקותיה – שכוללות, בין היתר, גם את בוסטון רד סוקס. לאחר העסקה הנוכחית, שווי הנתח שלו בליברפול לבדו עומד על כ-60 מיליון דולר. זו תשואה שנתית ממוצעת של 16.6 אחוז. מספר שכמעט קשה להאמין שהוא אמיתי.
הבעלים העשירים בספורט
(הון עצמי במיליארדי דולרים)
ג'ף בזוס* ליברפול (כדורגל) 270
ברנאר ארנו FC פריז (כדורגל) 171
רוב וולטון דנבר ברונקוס (פוטבול) 146
סטיב באלמר לוס-אנג'לס קליפרס (NBA) 126
מרים אדלסון דאלאס מאבריקס (NBA) 37.5
עידן עופר פמליקאו (כדורגל) 34.6
*אינו בעל השליטה, רכש 30 אחוזים מהמועדון
