"הטנק שפיקדתי עליו חטף טיל שנכנס והתפוצץ בפנים ביני לבין התותחן שלי", סיפר עמית מעוז על הרגע שבו הכל השתנה. השנה הייתה 2006, הוא היה לוחם בלבנון השנייה. הפציעה הקשה והטראומה הנפשית מלווים אותו עד היום: "סבלתי מכוויות, רסיסים, חור בריאה, שאיפת עשן. כשהתעוררתי למחרת ההגעה לבית החולים, הפריע לי מה קורה עם החברים שעדיין בקרב ומתי אני חוזר אליהם".
עמית הצליח לחזור לחברים, שב לשירות קרבי ואף יצא לקורס קצינים. אלא שהפציעה גבתה ממנו מחיר נפשי, כשמספר שנים אחרי הפציעה הוא אובחן בפוסט טראומה. למרות הקושי, הוא ביקש להמשיך לשרת במילואים. לפני שנה, הוא יצא למאבק על זכותו להמשיך לשרת, אחרי שבצה"ל הוחלט לבחון את המשך שירותם של משרתי מילואים המוכרים באגף השיקום עם למעלה מ-30% נכות נפשית - כפי שפורסם ב-ynet.
עמית, לוחם שריון שנפצע קשה במלחמת לבנון השנייה ומשרת כיום כמפקד צוות רחפנים באוגדה 99, חבר בתגובה לנוהל - שפגע בפרטיותם של המשרתים - ליוסף אברמסון, לוחם בחטיבה 16 שנפצע פעמיים במבצע "צוק איתן”. עמית ויוסף, מתמודדים שניהם עם פוסט טראומה. עם ההחלטה לבחון מחדש את שירותם, השניים החליטו לצאת למאבק כנגד ההחלטה של צה”ל לעצור להם את שירות המילואים.
"קיבלתי הודעה מועברת מהמפקד שאני מוקפא", מספר יוסף, שהיה אז בחופשה משפחתית בין סבבי לחימה: "אף אחד לא דיבר איתי ואף אחד לא אומר לי שום דבר. זה הרגיש קצת כמו סטירה אחרי שנתיים וחצי של לחימה, אתה מרגיש שנתת מעצמך מעל ומעבר, ופתאום 'תודה, אבל לא תודה'".
עמית מעוז
(ללא קרדיט באישור גל גנות)
בחודש שעבר פרסמנו כי בעקבות ביקורת חריפה על אופן ביצוע ההליך, הוחלט על הקפאה מיידית של הנוהל המקורי. בדיון שנערך בראשות סגן הרמטכ"ל אלוף תמיר ידעי, ולאחר שראש מטה אכ"א תת-אלוף אמיר ודמני הודה בכנסת כי המידע האישי עבר לדרגי השטח באופן שפגע בחיסיון הרפואי של המשרתים - נקבע מנגנון עדכני. לפי הנוהל החדש, בחינת המשרתים המוכרים תיעשה מול גורמי רפואה מוסמכים בלבד ותעניק ארבעה חודשים להגשת ערעור.
אלא שעמית ויוסף טוענים כי יש לבטל את התהליך הגורף בכלל. לעמדתם, נדרש להתמקד במקרי הקצה בלבד, כאשר על המידע לעבור כאינדיקציה בלבד (ללא פירוט רפואי) ובאישור המטופל: "הצבא בעצמו אמר שמבין אותם אלפי לוחמים הוא מצפה שבערך 90% יחזרו לשרת כרגיל. כלומר, טרללנו אלפי פצועים בשביל אותם 10% שלא ימשיכו כרגיל?", טוען עמית. השניים מסמנים הפרדה מוחלטת בין פוסט-טראומה למסוכנות או חוסר תפקוד. "אגף השיקום צריך להעביר מידע רק על אותם אנשים שיש איתם בעיה או מסוכנות. לא פחות ולא יותר. תבדקו כמה חיילים התאבדו ותגלו שרוב המתאבדים כלל לא היו מוכרים - אתם מפנים את הזרקור מלכתחילה לאנשים שמודעים לבעיה ומטפלים בעצמם".
יוסף אברמסון
(ללא קרדיט באישור גל גנות)
לדברי יוסף, "צריך לעשות הפרדה מאוד רצינית בין פוסט טראומטי לבין אובדני. כשאתה שולח את ההודעה הזו ללוחמים פוסט טראומטיים שמטופלים ודואגים לעצמם, אתה לא מונע את המתאבד הבא. אתה מעיף ממילואים את כל מי שמטופל ודואג לעצמו".
השניים מתייחסים למורכבות שבשירות מתמודדי הנפש, שמחד נדרשים לטיפולים והמשך שיקום ומאידך מוכיחים את כשירותם ומבקשים להמשיך לתרום למערכת: "יש כאן אמירה של 'אל תגיד לי שאתה פוסט טראומטי, שמצד אחד צריך מעטפת ומצד שני הוא לוחם'. אנחנו באים ואומרים: זה לגמרי יכול לבוא ביחד! בן אדם שמורכב לו בחיים ופתאום קוראים לו למילואים - זה מחזיר לו את המשמעות והחוסן. זה כמו להגיד לקטוע רגל שבנו לו סד, 'עכשיו אתה כבר לא קטוע'. הדברים לא סותרים, אתה יכול לצמוח ולפרוח במקום מסויים, וגם להתמודד עם קשיים. זה יותר אפור משחור או לבן".
עמית ויוסף מזהירים שהמנגנון הנוכחי פוגע ישירות בדור העתיד של הלוחמים: "זה לא בתאוריה, אנחנו שמענו כבר על לוחמים צעירים שאמרו בקולם: 'אנחנו לא נלך עכשיו לוועדות, לא נבקש הכרה, מעדיפים להיות עם החברים להילחם מאשר שיוציאו אותנו מהמילואים'", סיפר עמית. יוסף מסכם: "חבר'ה שאני מכיר אישית אמרו לי: 'נפצעתי במלחמה האחרונה פיזית, אני לא הולך להגיש עכשיו על נפשי למרות שדברים מתחילים לצוף, כי אני רואה שמוציאים אתכם מהצבא ואני רוצה להמשיך לשרת'. וזה הדבר הכי נוראי מכל הסיפור הזה".
הראיון המלא עם עמית ויוסף בפודקסט "מאחורי המדים" זמין כעת להאזנה באתר Be.po, ב-ynet ובכל פלטפורמות הפודקאסטים.
