תראו מה שצבע יכול לעשות: הצייר הדרוזי הבינלאומי הידוע, סאם חלבי (36), האחראי על "בית הצבעים" המפורסם בדלית אל-כרמל, קיבל לאחרונה שיחת טלפון מפתיעה מרפיק חלבי, ראש מועצת הכפר הדרוזי בו נולד, ובפיו בקשה שהותירה אותו חסר מילים. רפיק ביקש ממנו להכין פסל אמנותי מלא בצבע שיוצב בלב בית הספר היסודי החדש שנבנה במועצה. עבור האמן הצבעוני מדובר בהכרה על הניצחון שלו במאבק להכניס את האמנות והיצירה לחברה, שבה הכינוי "צייר" נחשב למעליב ופוגעני.
הילד הקטן שכולם חשבו שהוא "פגום" ו"מה יש לו" שלא הלך להיות רופא או עורך דין, ובחר בצבעים ובציור, יציג יצירה שלו בשערי הכניסה לעולם המבוגרים - בית ספר יסודי, ודרכה הוא יבקש להעביר מסר לילדים שעבורם פרץ את הדרך: "אני רוצה שילד שגדל היום בדלית אל-כרמל לא יצטרך לעבור את המבוכה שעברתי. שאם יש בו כישרון לצייר, לפסל או ליצור - הוא לא ירגיש שהוא צריך להסתיר את זה" הוא אומר ל"ידיעות אחרונות".
עבור הדור הבא
עיניו של האמן בורקות בהתלהבות: "אני רוצה שהדור הבא יגדל עם אמנות כחלק טבעי מחייו. שילדים יפגשו יצירה כבר בבית הספר, ישאלו שאלות, יפתחו סקרנות ודמיון ויבינו שאמנות היא לא דבר ששייך רק למוזיאונים רחוקים או לתערוכות בעיר הגדולה. היא שייכת גם להם". חלבי מאמין ש"מקום שיש בו אמנות זה מקום שאין בו אלימות. בוודאות. לכן, דלית אל-כרמל היום זה 'תל אביב של הדרוזים'", הוא מוסיף בחיוך.
(אלעד גרשגורן)
חלבי, נשוי לירין ואב לשתי בנות, גדל בבית קשה יום. הוא בן זקונים יחיד ואח לתשע אחיות גדולות, שהתייתם משני הוריו בגיל צעיר. הדרך שעבר היא מסע ארוך שהצליח להגשים ולפרוץ בו תקרות, עוד באפריל 2023 כשהפך את בית הוריו למרחב שמספר את סיפור חייו ולמעשה צובע את ילדותו הקשה בצבעים, בניסיון למחוק את כאבי הנפש שליוו אותו אז.
"מה שעשיתי כאן בבית היה הרצון שלי לצבוע את האובדן, את הקשיים, את השנים שבהם התביישתי להגיד שאני צייר. זה היה תהליך תרפיה בשבילי", הוא אומר.
היום הוא כבר מרגיש מפויס יותר, ויוצר ציורים בממדים שונים, תוך שימוש בעצי זית, ענפי אורן ושריגי גפן, וכן ציורים עם רהיטים חצויים שיוצאים מתוך התמונות. אבל דרך היצירה שלו נותרה אותה שיטת התזה, שבה הוא מצליף באמצעות מכחולו על בד הקנבס הענק ומבטא מערבולת רגשות של צער ושמחה, כעס ופיוס.
הוד והדר
בחודש הבא חלבי יגשים חלום נוסף שבהיותו צעיר לא העז אפילו לדמיין. האמן הדרוזי, שהיצירות שלו הוצגו כבר במוזיאונים ותערוכות ברחבי ארה"ב, קנדה ואירופה, יציג תערוכה אישית חדשה שתעלה במוזיאון יאנקו דאדא בכפר האמנים עין הוד. חלבי: "במשך שנים הייתי מביט לעבר עין הוד, כפר האמנים השכן, כמו אל כוכב רחוק. הוא היה קרוב אליי פיזית, אבל באותן שנים הרגיש רחוק שנות אור מהחיים שלי.
"עבור הילד שהתבייש להגיד שהוא צייר, כפר שלם שחי ונושם אמנות נראה כמו עולם אחר. זה היה חלום גדול, מבטיח, כמעט בלתי מושג. והנה עכשיו אני עומד לקראת תערוכה שם, ומרגיש איך המרחק הזה מתמוסס. היום אני נכנס לעין הוד לא כאורח שמביט מהצד, אלא כאמן שמביא איתו סיפור, צבע וזהות".
בתערוכה החדשה יציג חלבי יצירות "ממעבה היער", כאשר במרכז התערוכה יצר מיצב המדמה יער אגדי, חשוך ומסתורי, העשוי מסבך צפוף של ענפי זית יבשים וצבועים ודרכו יפלסו המבקרים את דרכם. התנועה בו מפעילה חיישנים שמדליקים מאות נורות צבעוניות קטנות שחבויות בסבך. "זה היער שבו הסתובבתי ותעיתי כילד", מסביר האמן, "מקום שפגשתי בו עצב, תקווה ואור".
(צילום: אלעד גרשגורן)
לראשונה בחייו אולי, מרגיש חלבי סוף סוף "שייך". הוא מתיז על אחת היצירות המתהוות שלו צבעים בגוונים עזים של ירוק, מביט בסיפוק על סטודיו העבודה המבולגן שלו, ושוקע במחשבות. "כשאני מסתכל היום על הדרך שעברתי, אני מבין שהסיפור הזה כבר לא רק שלי", מסביר חלבי. "הוא שייך לסבא שמגיע עם הנכד שלו ל'בית הצבעים'. לנשים המבוגרות מהעדה שהגיעו לתערוכה שלי בתחילת הדרך בתל אביב. וגם לפסל שנכנס עכשיו לבית הספר כדי לפגוש את הדור הבא. והוא שייך לילד ההוא שהסתכל פעם לעבר עין הוד וחשב שהעולם הזה לא בשבילו".
והוא מסכם: "הילד שהתבייש במילה “צייר” סוגר מעגל. פעם קראו לי “יא צייר” כדי להעליב אותי. היום, אם יש מילה אחת שאני רוצה שיתארו אותי בה - זו בדיוק המילה הזו. אני סאם חלבי, אני צייר, ואני גאה בזה".
חלבי: "מה שעשיתי כאן בבית היה הרצון שלי לצבוע את האובדן, את הקשיים, את השנים שבהם התביישתי להגיד שאני צייר. זה היה תהליך תרפיה בשבילי"
