שלוש פרשות הובילו בתוך ימים ספורים למקבץ חריג של גינויים ברחבי העולם נגד ישראל. הכוחות המרכזיים באירופה גינו בהצהרה משותפת את פרסום מכרזי הבנייה באזור E1 שמעבר לקו הירוק; נשיאת הנציבות האירופית בחרה במילים חריפות באופן חריג; שר החוץ הבריטי מאיים בסנקציות ומדבר על תמיכה בעמדת בית הדין הבינלאומי לצדק; אוסטרליה, קנדה ובריטניה כינו את סגירת התיק הפלילי בפרשת הרג עובדי ארגון WCK "מבישה"; ואפילו וושינגטון, השותפה הקרובה ביותר, לא חסכה בביקורת – הן על ההחלטה שלא להעמיד לדין בפרשת הרג עובדי ארגון הסיוע, והן, בעקיפין, על התקיפה בסוריה. שלוש חזיתות שנפתחו כמעט בו-זמנית.
בשבוע שעבר פירסם משרד השיכון מכרז ל-1,234 יחידות דיור באזור E1. בתגובה יצאה הצהרה משותפת של צרפת, גרמניה, בריטניה, איטליה, נורווגיה והולנד, שהגדירה את הצעד כ"בלתי מקובל" והזהירה מפגיעה ברצף הטריטוריאלי הפלסטיני. בעקבות הצהרה זו הצטרפו לגינויים מ-20 מדינות נוספות. משרד החוץ האמריקאי, מצידו, הבהיר כי ארה"ב אינה תומכת בסיפוח הגדה המערבית. שמונה מדינות ערביות ומוסלמיות – ובהן מצרים, ירדן, טורקיה, סעודיה וקטאר – פירסמו גינוי נפרד, ואליהן הצטרפו הרשות הפלסטינית ומדינות נוספות בהצהרה על התקיפה בסוריה.
מספר מדינות הביעו ביקורת על ישראל גם לאחר שצה"ל פירסם את הממצאים של תחקיר הריגתם של שבעה מעובדי ארגון הסיוע "המטבח המרכזי העולמי" (WCK) ברצועת עזה. הצבא קבע כי הכוחות טעו בזיהוי הנוסעים בשיירת רכב של ארגון הסיוע ותקפו אותה בטעות, אך שהחלטות המפקדים לא הצדיקו פתיחה בחקירה פלילית. שני קצינים הודחו ושלושה ננזפו. בריטניה, אוסטרליה וקנדה פירסמו הצהרה משותפת שהגדירה את ההחלטה "מבישה" וקראה להמשך בירור לזכר שבעת ההרוגים. שרת החוץ הקנדית תיארה את ההחלטה כ"בלתי מתקבלת על הדעת", ופולין, שאזרח שלה נהרג בתקיפה, הביעה "אכזבה רבה".
תקיפה ישראלית בבסיס חיל אוויר בצפון-מערב סוריה, על רקע חשש מפריסת כוחות טורקיים שם, הובילה להחרפה חדה: נתניהו הזהיר את טורקיה בקצרה ("Don't"), וכינה את ארדואן "רודן אנטישמי". מנגד טורקיה פנתה לאינטרפול בבקשה להוציא "הודעה אדומה" נגד נתניהו בגין "רצח עם" – כחלק מהליך משפטי טורקי נגד 35 נאשמים בפרשת עצירת משט לעזה. נשיאות טורקיה תיארה את התקיפה בצפון סוריה כאיום חדש כחלק מאסטרטגיית בחירות ישראלית.
מי ששפך שמן רותח על המדורה היה שליחו של טראמפ לטורקיה, סוריה ולבנון טום ברק הידוע לשמצה בישראל. ברק לא שלל את האפשרות שהתקיפה החריגה של ישראל בסוריה נועדה להביא לתגובה צבאית טורקית. בראיון אמר ברק: "תיאוריה אחת היא שהם (ישראל) פשוט ניסו לפתות את טורקיה. זה מהלך מאוד אגרסיבי, אבל כזה שאולי יתקבל היטב לקראת הבחירות". השליח האמריקאי אף הוסיף כי בארצות-הברית בדקו את הטענה הישראלית שלפיה כוחות טורקיים יגיעו לשדה התעופה הצבאי שהותקף. לדבריו המסקנה האמריקאית היא שמהלך טורקי שכזה לא מתרחש בפועל.
שלוש הפרשות הללו אינן קשורות זו לזו במהות – הבנייה ב-E1 היא סוגיית התיישבות, תחקיר WCK זה אירוע של דין ומשמעת צבאית, וטורקיה היא חזית ביטחונית נפרדת – אך אי-אפשר שלא לשים לב לתזמון: כל זה קורה כשברקע מערכת בחירות מתקרבת בישראל.
ולא רק פרשנים ישראלים מציגים את האפשרות הזאת. השליח האמריקאי טום ברק הציג את שיקול הבחירות כאחד השיקולים שאולי הובילו לתקיפה הישראלית בסוריה. מהצד הטורקי הדברים נאמרו בצורה בוטה עוד יותר: בהודעה רשמית מטעם נשיאות טורקיה נמסר כי הניסיון להציג את טורקיה כאיום חדש הוא חלק מ"אסטרטגיית הבחירות" של ממשלת נתניהו.
יש כאן היגיון פוליטי שקשה להתעלם ממנו, גם אם הוא נותר בגדר השערה. שילוב של שלוש חזיתות עימות עם העולם – פרויקט התיישבות שנוי במחלוקת שישראל יודעת היטב שהוא קו אדום עבור העולם, סירוב להעמיד לדין בפרשה שגבתה חיי אזרחים זרים, והסלמה יזומה מול מדינת נאט"ו – יוצר בדיוק את התמונה שהממשלה עשויה לרצות לקראת בחירות: עולם שכולו נגד ישראל, וממשלה אחת שמוכנה לעמוד מולו.
מנגד, יש להזכיר בהגינות שהסבר חלופי, פשוט יותר, קיים גם הוא: מדובר בשלושה תהליכים בירוקרטיים וביטחוניים עצמאיים שכל אחד התבשל בקצב משלו – מכרז תכנון שהבשיל, תחקיר צבאי שהסתיים, והערכת מודיעין שהצדיקה תקיפה מבחינת שיקולים מבצעיים גרידא – ושהתכנסותם לאותו שבוע היא צירוף מקרים ולא תכנון. גם בתוך הממשל האמריקאי יש חילוקי דעות: האם מדובר בכשל תיאום פנימי בין צה"ל, המוסד ולשכת ראש הממשלה, ולא בהכרח מהלך מכוון?
השאלה אם מדובר בתזמון מקרי או במהלך מחושב תישאר, ככל הנראה, פתוחה. אך העיתוי, וההצטברות החד-פעמית של שלוש שערוריות דיפלומטיות בשבוע אחד, ממשיכים להזין את החשד.
