האופוזיציה הלא-ערבית לממשלת נתניהו תקועה בסקרים על ממוצע של 57-59 חברות וחברים בכנסת הבאה. התנופה האלקטורלית שאיפיינה אותה לפני חודשיים-שלושה נבלמה כמעט כליל. יש בה תזוזות פנימיות המחזקות את המפלגה הגדולה, "ישר!" בראשות איזנקוט, אך עוגת הבוחרים עדיין מתחלקת בין קואליציה לאופוזיציה כפי שהתחלקה בשלהי אביב.
סקרים, כמובן, רק מסכמים תוצאות של מדגמים ויש בהם טעויות דגימה משמעותיות וסכנה של הולכות שולל מכוונות. הם איבדו מאמינותם אחרי הכישלונות המהדהדים לחזות נכונה תוצאות בחירות חשובות במדינות רבות. ובכל זאת, תמונת הקיפאון האלקטורלי שהם משדרים צריכה להטריד את האופוזיציה; היא לא מבשרת מרוץ קל ובטוח ל"גוש השינוי" כפי שהוא אוהב לכנות את עצמו; הוא הפסיק לפרוץ קדימה ולעתים יותר ויותר קרובות נראה שרק הסלידה מראש הממשלה נתניהו ושותפותיו לקואליציה מסוגלת לדבוק יחדיו את מרכיביו.
זו לא תופעה חדשה; במערכת הבחירות הסוערות של 1984 נעו כבישי ישראל מכוניות רבות עם המדבקה "רק לא ליכוד"; על אף זאת, על אף השקיעה בבוץ של מלחמת לבנון הראשונה, על אף משבר כלכלי הרסני, קריסת הבורסה ואינפלציה של 350% בשנה, מפלגת ליכוד בראשות יצחק שמיר, פוליטיקאי אפור ונטול כריזמה אישית, שרדה את הבחירות ההן עם פגיעה קטנה בלבד: 41 מנדטים. רחוק ממפולת. ציבור הבוחרים לא באמת העניש אותה.
גם עכשיו הסקרים האחרונים מעידים על כך שהקריאה "רק לא ביבי" מיצתה את עצמה. צמד המילים "רק לא" מיצה את כוח המשיכה שלו. בשכונה שלי, שמגוון הדעות הפוליטיות בה רב, שמעתי דברי ביקורת על שלושה מכשולים העומדים בפני האופוזיציה. אביא אותם בקצרה.
מכשול ראשון: המחלוקות המחריפות בין מפלגות האופוזיציה בינן לבין עצמן; ירי קטלני בתוך הטנק. כינון ברית בחירות ביניהן – בלי שיוותרו על ייחודן ועצמאותן הרעיונית - תעניק לגוש השינוי רוח גבית חדשה.
מכשול שני: אכזבה מחוסר הסכמה על המועמד המשותף לראשות הממשלה. לדמותו ולאישיותו של ראש המחנה משקל גדול בהחלטות הבוחרים; הם רוצים לדעת מי יוביל את המדינה פוסט-ביבי. מי מוסכם להיות המנהיג הנכון במקום הנכון, בלי מאבקי כוח ורוטציות מקוללת.
והמכשול השלישי: העדר התחייבות של מפלגת גוש האופוזיציה לצעדי מדיניות קונקרטיים – לא דיבורים בעלמא - בנושאים הכי חשובים לגורל אזרחי המדינה. ואלו הם: חתירה גלויה וסמויה לסיום המלחמות, להסדרי ביטחון ונורמליזציה, להידברות עם הפלסטינים ולצמצום עומס המילואים ותקציבי הביטחון המפלצתיים המאיימים להקריס את הכלכלה; הצגת תוכניות אופרטיביות ומציאותיות לכפיית לימודי ליבה אחידים על כל מערכות החינוך החרדיות ולשילוב מהיר של גברים חרדים במעגלי התעסוקה גם לפני מימוש חובת הגיוס לצבא; ניסוח חוקה למדינת ישראל והבאתה לאישור הציבור במשאל עם לקראת שנת 80 לעצמאותה.
דוברי האופוזיציה אוטמים את האוזניים ותוקעים ראש בחול כשהמילים "לימודי ליבה", "פלסטינים" ו"חוקה לישראל" נאמרות בסביבתם, אך המצביעים הפוטנציאלי שלהם מבינים היטב שזו רק בריחה מהמציאות והשארת היוזמות הגורליות לביבי ושותפיו. הם כבר לא מסתפקים בהבטחה המעורפלת "אנחנו נעשה ההפך מנתניהו": ההפך אינו מצע ולא מנצחים איתו את הבחירות.
