אִם הָיִית עוֹצֶמֶת (כְּבָר אָז
עָצְמַת לְפָנַי) רָצִיתִי עוֹד קְצָת לִרְאוֹת אִתָּךְ.
הָיִיתִי עוֹשֶׂה כְּאִלּוּ זֶרֶת שֶׁלִּי
גּוֹלֶשֶׁת בְּאַף קָטָן שֶׁלָּךְ. מִתְבּוֹנֵן
בְּעוֹרֵךְ הַלָּבָן, הַמַּבְעִיר, הַשָּׁבִיר.
שַׂמְתִּי עַל דִּיסְק שִׁיר: מַסְפִּיק בֶּן אָדָם
אִם הַשִּׁיר נִגְמָר
חָזַר אֶל רֵאשִׁית
אָהַבְתִּי כָּךְ, רָעַדְתִּי
לִשְׁמֹט אוֹתָךְ, אוֹתָנוּ,
אֶת מָה רָאִיתִי מֵעֵבֶר לְשָׁם.
עָצַמְתִּי, לַחַשׁ נָדַם:
לֹא לִשְׁמֹט אֶת הַפֶּרַח.
לֹא לִשְׁמֹט אֶת הַפֶּרַח.
מַסְפִּיק בֶּן אָדָם
עַכְשָׁו רֶגַע לִפְנֵי
אֲנִי אוֹהֵב כָּךְ, רוֹעֵד
לָגַעַת בַּשֶּׁקֶט
לָגַעַת נִימַת עוֹר
לָגַעַת בְּפֶרַח לָבָן
מָה אַחֲרֵי שִׁירָה
מָה אַחֲרֵי חָלִימָה
מָה אַחֲרֵי תְּנוּעַת זֶרֶת