טל הייתה בת תשע כשראתה את הים לראשונה. אחיה הצעיר, לביא, היה בן שמונה. לא המרחק הגאוגרפי הוא שהפריד בינם לבין החוף, אלא נסיבות החיים: האח והאחות הוצאו מביתם מכוח צו חירום של בית המשפט בגיל צעיר, לאחר שנים של הזנחה, והועברו לאחר מכן למקלט חירום שבו שהו כמה חודשים.
בהמשך, לאחר שלא נמצאה להם משפחת אומנה, הם עברו לפנימייה באזור הצפון, שבה הם שוהים עד היום. במשך יותר משנתיים התגוררו האחים בפנימייה, כמעט בלי לראות את העולם שבחוץ.
אומנם כל ילדי הפנימייה מוגדרים כילדים בסיכון, אך למרביתם יש קשר כלשהו עם משפחתם הביולוגית, והם יצאו לבקר את משפחתם בסופי שבוע ובחופשות. אך לטל ולביא (שמות הילדים בכתבה בדויים) לא הייתה אפשרות כזאת. בחגים ובחופשות הם נותרו בפנימייה, עם צוות מצומצם.
- לפרטים נוספים על התוכנית ועל ערב החשיפה - היכנסו לאתר העמותה
בשלב הזה נכנסו לחייהם ליאת מנקין וניצן לבנה, בני זוג בשנות החמישים לחייהם, המצויים בפרק ב'.
"הבת שלי עשתה שנת שירות בפנימייה של טל ולביא, והיא זאת שסיפרה לנו שיש ילדים שאין להם עורף משפחתי", משחזרת ליאת, "היא סיפרה לי שיש אח ואחות שלא יצאו כבר שנתיים לשום מקום".
כך התוודעו בני הזוג לתוכנית "ילדי נע"ם", שבמסגרתה מתנדבות משפחות ללוות ילדים שאין להם עורף משפחתי בתקופות החגים ובחופשת הקיץ.
ליאת וניצן: "לקח לנו זמן להבין שאנחנו לא יכולים להציל אף אחד בעולם הזה"
"זה תהליך רציני", אומרת ליאת, "היום אני יודעת לומר שזו התחייבות, ולא רק 'לעשות טובה' לילדים ולהזמין אותם לארוחה. הילדים האלה חוו הרבה נטישות בחייהם, וזה לא יכול לקרות להם עוד פעם".
במסגרת התהליך, נבחנות מידת המחויבות של המשפחה לתוכנית ויכולתה להתמיד בה לאורך זמן. כך הגיעו טל ולביא לראשונה לביתם של בני הזוג, "עם מבט מבוהל בעיניים", משחזרת ליאת.
"דברים קטנים של בית"
הקשר נבנה בהדרגה: בתחילה רק לארוחה, בליווי איש צוות או מתנדב שנת שירות מהפנימייה. כמו ביקורם הראשון בים, שהיה מלווה בפחדים מעוצמת הגלים, גם הקשר היה מהוסס בתחילה. "הרבה בדיקת גבולות", מסבירה ליאת.
בהמשך, הילדים החלו להגיע ללא ליווי, ואחר כך גם נשארו ללילה. בתם המשותפת של בני הזוג הייתה אז בת ארבע. הילדים הגדולים יותר, מנישואים קודמים, כבר היו בוגרים. היום, מספרת ליאת, בתם המשותפת רואה בטל ולביא אחים גדולים לכל דבר.
ליאת וניצן עם בתם הביולוגית עמית. "רואה בטל ולביא אחים גדולים לכל דבר"
תוכנית המשפחה המלווה מופעלת בידי עמותת "ילדים בסיכוי" עבור משרד הרווחה. במשרד מסבירים כי ילדים חסרי עורף משפחתי מתמודדים עם בדידות, תלישות, ועם התקשרות לא בטוחה, המקשה עליהם להתמודד עם אתגרי החיים.
ליאת מבקשת לראות את הדברים נכוחה: הקשר עמם, כמשפחה מלווה, כנראה לא יוכל לגשר על הפערים שצברו האחים בחייהם הקצרים. "את נכנסת לפרויקט הזה כי את רוצה להציל ילד, ולקח לנו זמן להבין שאנחנו לא יכולים להציל אף אחד בעולם הזה", היא אומרת.
דווקא לאחר שהשלימו עם העובדה שהקשר שלהם עם הילדים אינו זהה לזה של הורים ביולוגיים, וגם לא של משפחת אומנה, "משהו טוב נכנס". אולי זו היכולת לשחרר את הציפיות, ולהבין שמהות התפקיד היא "לתת לילדים כל מה שאנחנו יכולים לתת במסגרת הזמן שבו הם אצלנו, נקודה. לתת הכול, ולא לצפות לכלום".
ובכל זאת, היא רואה בעיניה עד כמה הקשר עמה ועם משפחתה משמעותי עבור הילדים. "הם נראים אחרת מאיך שהם נראו כשהגיעו אלינו", אומרת ליאת, "הרבה דברים שנראים לנו קטנים ומובנים מאליהם, ועבורם הם לא".
המטרה הגדולה, אומרת ליאת, היא לאפשר לילדים לדמיין עתיד אחר. "כי הם מביאים מהבית תמונות קשות מאוד, לא תמונות מלאות תקווה"
למשל, לראות את בני הזוג רבים ומשלימים, או לחגוג יום הולדת לפי טעם אישי ולא רק לפי התבנית שנקבעה מראש בפנימייה. וגם הים, אותו הים שאליו הלכו בפעם הראשונה.
"דברים קטנים של בית, שאנחנו לא מדמיינים שחסרים להם", כמו היכולת לבחור. "בקייטנה יש לו"ז מאוד ברור, ואצלנו, בכוונה, אין סדר יום מוגדר מראש. כדי שיצטרכו לבחור בעצמם מה עושים היום".
המטרה הגדולה, אומרת ליאת, היא לאפשר לילדים לדמיין עתיד אחר. "כי הם מביאים מהבית תמונות קשות מאוד, לא תמונות מלאות תקווה".
כך, למשל, היא הקפידה לקחת את האחים לכל הטקסים הצבאיים המשמעותיים של בתה הבוגרת, שהשתחררה לאחרונה כקצינה, "ודיברנו עם טל שגם היא חזקה, שהיא יכולה להיות לוחמת. לבנות תמונה של הצלחה לעתיד, כדי שיהיה להם לתוך מה לגדול".
"קשר מחייב לכל החיים"
מודל המשפחה המלווה פועל בישראל מזה שנים רבות באופנים שונים. בשנים האחרונות הוא עבר עיצוב מחודש הכולל גם ליווי מקצועי למשפחות המלוות. "זה אירוע מורכב, וחשוב לדעת להיעזר", אומרת על כך ליאת.
מחקרי הערכה שנערכו לאורך השנים ובחנו את התוכנית, מלמדים כי רבים מבוגרי התוכניות הללו מעידים על עלייה בתחושת השייכות והביטחון בעקבות הקשר שנוצר עם המשפחה המלווה.
"נוכחות אחת יציבה יכולה לשנות חיים", אומרים בעמותת "ילדים בסיכוי", ומספרים כי נכון להיום קיים מחסור של כ-80 משפחות מלוות.
בחודש הבא ייערך ערב חשיפה וירטואלי למשפחות המתעניינות בהצטרפות לתוכנית של העמותה. "זה קשר מחייב, והוא לכל החיים", אומרת ליאת, "והוא גם ממלא את הנפש. יש סיכוי שבזכות העובדה שהילדים רואים בית מתפקד ונורמלי, יהיה להם בית משלהם בעתיד".
- לפרטים נוספים על התוכנית ועל ערב החשיפה - היכנסו לאתר העמותה
פורסם לראשונה: 00:00, 26.08.26
