דולי פרטון, זמרת קאנטרי, יוצרת, קומיקאית, שחקנית, יזמית וסיפור הצלחה אמריקאי מהאגדות, הלכה אתמול לעולמה בנאשוויל, טנסי. היא הייתה בת 80. אחיינה, בריאן סיבר, הודיע על מותה ברשתות החברתיות מבלי למסור את הסיבה למותה. מצבה הבריאותי של פרטון החל להידרדר בשנה שעברה כאשר דחתה וביטלה מאוחר יותר סיבוב הופעות בלאס וגאס. היא העלתה פוסט בו כתבה: "אני עדיין לא מתה". במאי, היא אמרה שהגיבה היטב לטיפול לאחר, כפי שניסחה זאת, שמערכת החיסון והעיכול שלה "יצאו משליטה" בשנים האחרונות. ארבעה ימים לפני מותה עוד אמרה: "אני עדיין מחלימה, אבל ממשיכה לעבוד".
חייה של דולי פרטון, כפי שמתוארים בשירים אוטוביוגרפיים כמו Coat of Many Colors ו-My Tennessee Mountain Home, היו סיפור שאפילו הוליווד הייתה מתקשה להמציא, מההתחלה בעוני קשה מאוד ועד הפיכתה לסופרסטאר ואייקון כל אמריקאי.
סיפור חיים בלתי אפשרי. דולי פרטון
(Andres Kudacki, AP Photo/Andres Kudacki)
פרטון נולדה ב-19 בינואר 1946 בבקתת עץ קטנה ודלה בעלת חדר אחד בלבד, השוכנת על גדות נהר ליטל פיג'ן שבמדינת טנסי. היא הייתה הילדה הרביעית מ-12, ובבקתה שבה הצטופפה המשפחה הגדולה לא היו מים זורמים, רשת חשמל או מערכת ביוב פנימי. העוני היה כה גדול, עד שביום שבו דולי נולדה, לאביה לא היה כסף לשלם לרופא המיילד, והוא שילם לו בשק תירס. העוני הזה עיצב באופן עמוק את אישיותה, את הערכים שלה ולאחר מכן גם את המוזיקה והיצירה שלה.
ביום בו מלאו לה 18 עלתה פרטון על אוטובוס לנאשוויל. היא הגיעה לעיר הגדולה עם מזוודה מקרטון, כמה דולרים בודדים בכיס, וראש מלא בשירים שכתבה לאורך ילדותה. היא פרצה בהתחלה ככותבת שירים, וכשזמר הקאנטרי ביל פיליפס הקליט את השיר שלה Put It Off Until Tomorrow, שהפך ללהיט גדול, החלה התעשייה לשים לב ופרטון המריאה.
פרטון זכתה ב-11 פרסי גראמי, קיבלה "אוסקר של כבוד", נכנסה להיכל התהילה גם של הקאנטרי וגם של הרוקנרול, קיבלה את המדליה הלאומית לאמנויות, השתתפה בסרטים כמו "תשע עד חמש" ו"מגנוליות מפלדה", כתבה ושרה נכסים נצחיים כמו i will always love you, Jolene, 5 to 9, ו-Islands in the Stream. את Jolene ואת I will always love you כתבה אגב באותו יום.
היא הייתה גם אחת הפילנתרופיות הגדולות שידעה תעשיית הבידור האמריקאית, ואולי מעל הכל, הייתה מה שהוביל את "הניו יורק טיימס" לכתוב ב-2019 את הכותרת: "האם יש משהו שכולנו יכולים להסכים עליו? כן: דולי פרטון".
