ממרחק של כמה מאות מטרים, מפעל הייצור בתחנה של ציד הלווייתנים הנטושה של גריטוויקן (Grytviken) נראה כאילו רק אתמול נדמו בו המנועים ונפסקה העבודה. המקום המסתורי הזה, השוכן לחופי האי סאות' ג'ורג'יה (South Georgia) שבדרום האוקיינוס האטלנטי, נחשב במחצית הראשונה של המאה ה-20 לאחד המפעלים הגדולים והעמוסים בעולם ,שבהם עובדו לווייתנים שניצודו במימיו הקרים של האוקיינוס הדרומי, בדרך לאנטרקטיקה.
הגישה למפעל אפשרית אך ורק באמצעות סירות זודיאק קשיחות ומהירות, הדומות לאלו שמשמשות את לוחמי הקומנדו הימי. כשיורדים מהסירות אל החוף הסלעי והחשוף, המפעל הנטוש נראה כמי שעדיין ממתין למשלוח הבא של ענקי הים. "מאז הקמתו ב-1904 על ידי יזם נורווגי ועד להפסקת הציד המסחרי, עברו כאן יותר מ-170 אלף לווייתנים, שכל מבוקשם היה לשחות במימי הדרום הקפואים", מספרת לנו קלאודיה הולגייט, מנהלת צוות החקר בספינה "סילבר קלאוד". ולא, לא מדובר במסע רגיל של חוקרים, אלא בקרוז מפנק שבו כל אחד מהמשתתפים שילם עשרות אלפי דולרים כדי להרגיש לכמה ימים כמו חוקר קוטב אבל בתנאים הכי טובים שיש.
אנחנו מגיעים אל החוף. מגדלי הקיטור החלודים, השלשלאות הכבדות לגרירה של גופות הענק ומכלי הפלדה העצומים שאליהם הוזרם שמן הלווייתנים — מוצר שנחשב בעבר ליקר מפז ששימש לתאורה ולתעשייה טרם עידן החשמל — עומדים כיום כעדות דוממת לעידן שנעלם. בשרם של הלווייתנים נאכל ברחבי העולם, ועצמותיהם שימשו לייצור כלי עבודה, רהיטים ואפילו מחוכים.
שישה מפעלי עיבוד ענקיים פעלו בעבר על פני איי סאות' ג'ורג'יה ואיי פוקלנד שבשליטת הכתר הבריטי. בשנת 1986 הופסק סופית הציד המסחרי של לווייתנים באזור זה, והמפעלים נותרו שוממים. אולם השממה לא ארכה זמן רב: הטבע מיהר לתבוע את שלו. מאות אלפי כלבי ים, רבבות פינגווינים ממינים שונים ואין-ספור עופות כנף התנחלו בין המבנים ההרוסים, והפכו את האזור לאחת משמורות הטבע הימיות העשירות, הפראיות והבתוליות ביותר בעולם. כיום, על פי תקנות בין-לאומיות מחמירות, האיים הללו אסורים לחלוטין למגורי אדם. רק תחנות מחקר מדעיות בודדות מאוישות בהם, וגם הן באופן חלקי ובעיקר בחודשי הקיץ של חצי הכדור הדרומי.
מלון שבעה כוכבים בין הקרחונים
אל איי פוקלנד הגענו תוך כדי חציית דרום האוקיינוס האטלנטי, במסלול שמתחיל בסנטיאגו דה צ'ילה ומסתיים בקייפטאון שבדרום אפריקה — אחת ההרפתקאות המסעירות ביותר בתיירות העולמית. חברת הקרוזים "סילברסי" (Silversea), מחלוצות הז'אנר של הפלגות מסע וחקר (Expedition Cruises), יצרה נוסחה מנצחת: שילוב בין תנאי שטח קיצוניים, ירידה לאתרים נידחים ומפגש בלתי אמצעי עם הטבע, לבין רמת אירוח מפנקת של סוויטות פאר ושירות אישי על ספינות בוטיק ייעודיות, המסוגלות להגיע למפרצים מרוחקים ולחופים רדודים שספינות ענק אינן יכולות להתקרב אליהם.
ספינת המסע שבה יצאנו, "סילבר קלאוד" (Silver Cloud), נושאת כ-230 אורחים בלבד, ולצידם לא פחות מ-250 אנשי צוות — יחס נדיר של יותר מאיש צוות אחד לכל נוסע. כל החדרים באונייה הם סוויטות מרווחות הכוללות חדר שינה נפרד וסלון, ולכל סוויטה מוצמד באטלר אישי הזמין 24 שעות ביממה.
הבאטלר שלנו, טארק, מתגורר עם משפחתו באלכסנדריה שבמצרים, והתמחה במלונות היוקרה של סיני. לבוש בחליפה מחויטת ובעניבת פרפר, כאילו יצא מדרמה תקופתית בריטית. הוא דואג לפריקת המזוודות, מגיש ארוחות בוקר אישיות למרפסת וממלא כל בקשה בחיוך רחב, תוך כדי שהוא שמח לגלות נוסעים מישראל שבוחרים לחוות את מסע הקצה הזה.
על הסיפון פועלות ארבע מסעדות יוקרה: חדר האוכל המרכזי בעיצוב ארט-דקו צרפתי, מסעדה איטלקית, גריל פתוח ומסעדת שף צרפתית אינטימית עם תפריטי יין יוקרתיים. לצידן עומדים לרשות האורחים בריכת שחייה חיצונית מחוממת ושתי בריכות ג'קוזי מבעבעות (חוויה סוריאליסטית כשהטמפרטורה בחוץ נושקת לאפס מעלות), חדר כושר משוכלל המציע שיעורי יוגה ופילאטיס, טרקלין סיגרים אלגנטי וספרייה עשירה ובה ספרים בשלל שפות — שבה הופתענו למצוא אפילו רומן בעברית של רם אורן שהשאיר אחריו נוסע ישראלי.
"המטרה שלנו היא לשלב בין אירוח בסטנדרט הגבוה ביותר לבין הגעה ליעדים אקזוטיים שהגישה אליהם נדירה וכמעט בלתי אפשרית", מסביר חוליו מירנדה, מנהל המלון של האונייה. בימי ההפלגה מנצח מירנדה על צוות של 36 שפים מוסמכים ועשרות מלצרים מ-37 מדינות שונות, המגישים תפריטים מתחלפים: מצהריים הודיים ועד לערב יווני מסורתי, מפיש אנד צ'יפס ועד למזנון טקס-מקס ומנות מהמטבח התאילנדי, לצד קונדיטוריה שמייצרת מסביב לשעון טירמיסו איטלקי משובח ופטיפורים מוקפדים.
המדענים יורדים למים
אולם היתרון המשמעותי ביותר של ה"סילבר קלאוד" טמון בצוות המשלחת המדעית. כ-20 מדענים, חוקרים ומומחים בין-לאומיים מלווים את הנוסעים לאורך כל הדרך, בראשות קלאודיה הולגייט ("קלאוד"), חוקרת אקלים ואוקיינוסים מובילה בעלת ניסיון של 18 שנה בהובלת משלחות לקטבים.
הצוות המדעי כולל ביולוגים ימיים, אורניתולוגים (מומחי עופות), גאולוגים, אנתרופולוגים, מומחי קרחונים וצלמי טבע. ביניהם בלטו במיוחד מיטיה, היסטוריון יליד ברית-המועצות לשעבר המתגורר כיום בקפריסין, שהפליא בסיפורים מרתקים על מגלי הארצות הקדומים; באבסטי, חוקרת ביולוגיה ימית מאיסלנד המתגוררת בכפר נידח עם עדת כלביה; ניק וג'סיקה מדרום אפריקה שחקרו את עופות הים והבוטניקה; וצלם טבע מקצועי מרומניה, שהעניק סדנאות וטיפים לצילום של בעלי חיים בתנועה.
החוקרים אינם מסתפקים בהרצאות אקדמיות. הם משיטים את סירות הזודיאק, יורדים יחד עם האורחים אל החופים הפראיים, מובילים את סיורי ההליכה ומסייעים בזיהוי בזמן אמת של בעלי הכנף והיונקים הימיים. מדי יום בשעה 18:00 מתכנסים כל נוסעי האונייה לתדריך ערב יומי, שכולל מצגת מצולמת מאירועי היום, סקירה מדעית של הממצאים שנצפו בשטח והסבר מפורט לקראת יעדי הנחיתה של יום המחרת.
הירידה אל החופים נעשית בסדר מופתי בקבוצות קטנות של עשרה אנשים, כולם מצוידים מראש במעילי שטח מקצועיים, במכנסיים אטומי מים ובמגפי גומי. ברוב המקרים הנחיתה היא "ירידה רטובה" (Wet Landing) — קפיצה זהירה מסירת הגומי ישירות לתוך מי ים רדודים והליכה של כמה מטרים אל החוף הסלעי, כשצוות הימאים תומך פיזית בכל נוסע.
ממלכת הפינגווינים
לאחר היציאה מנמל פורט וויליאמס שבצ'ילה, התחנה הראשונה במסע הייתה איי ווסט פוינט (West Point) ואיי סונדרס (Saunders), בקצה המערבי של ארכיפלג פוקלנד. עוד בטרם הורדו סירות הזודיאק, קידמו את פני הספינה להקות דולפינים ועשרות עופות אלבטרוס ענקיים שריחפו מעל הגלים. האי ווסט פוינט, המאוכלס בידי קומץ תושבים בריטים מגדלי כבשים, נחשב ל"בירה העולמית של ציפורי האלבטרוס". צעדה קצרה מהחוף הובילה אל נקודת תצפית מהפנטת: מושבת ענק של אלפי אלבטרוסים הדוגרים בשלווה לצד רבבות פינגווינים מסוג רוקהופר (Rockhopper), המתאפיינים בציציות נוצות צהובות ובמבט שובב.
(Giedriius, Shutterstock)
בארכיפלג פוקלנד כולו מתגוררים כ-2,500 תושבים בלבד, רובם בעיר הבירה סטנלי, אך אוכלוסיית הפינגווינים באיים נאמדת ביותר מ-750 אלף פרטים — ובהם הפינגווין המלכותי המרשים עם הכתמים הצהובים בצווארו, פינגווין ג'נטו בעל הפס הלבן מעל עיניו, ופינגווין מגלן המקנן במחילות.
למחרת הפליגה ה"סילבר קלאוד" אל סטנלי, עיירה שנראית כמו כפר אנגלי מסורתי שקפא בזמן. הרחוב הראשי והמוזיאון המקומי עדיין נושאים את צלקות מלחמת פוקלנד מ-1982, שבה בלמו הכוחות הבריטיים את ניסיון הכיבוש הארגנטינאי. במרכז העיירה ניצבת אנדרטה לזכר החללים הבריטים, בסמוך לה פסל דיוקנה של מרגרט תאצ'ר, והסיור נחתם בתה אנגלי מסורתי עם חלב בפאב המקומי.
כוסית ויסקי לשקלטון
מפוקלנד המשיכה הספינה מזרחה אל איי סאות' ג'ורג'יה, שם רכסי הרים מושלגים וקרחוני ענק גולשים ישירות אל קו המים. הירידה בזודיאק הובילה אותנו אל "חופי הזהב" (Gold Harbour), אתר מרהיב שזכה לשמו בזכות גוני הנחושת העוטפים את הפסגות בזריחה. החוף רחש חיים: עשרות אלפי פינגווינים מלכותיים עמדו בצפיפות על קו המים, ולצידם רבצו מאות כלבי ים אנטרקטיים. הזכרים שוקלים כ-250 ק"ג, ושולטים על הרמונות של נקבות. תופעה זואולוגית מרתקת שהסבירו לנו החוקרים היא שבאופן נדיר, אחד מכל כאלף גורים נולד עם פרווה בלונדינית בהירה לחלוטין.
אולם מעבר לטבע, סאות' ג'ורג'יה צרובה בהיסטוריה בזכות סיפור הגבורה הבלתי נתפס של הספן הבריטי סר ארנסט שקלטון. ב-1916, לאחר שספינתו "אנדיורנס" נמחצה בקרחוני אנטרקטיקה, הוביל שקלטון מסע הצלה הרואי: הוא הפליג בסירת הצלה פתוחה לאורך 1,300 קילומטרים באוקיינוס הסוער והקפוא עד לחופי סאות' ג'ורג'יה, חצה ברגל את רכסי ההרים המושלגים והזעיק עזרה, מבלי שאיבד אף לא אחד מ-28 אנשי צוותו. שקלטון נפטר מהתקף לב ב-1922, ונטמן בבית העלמין הקטן בגריטוויקן לצד ימאים ועובדי תחנת הלווייתנים. על פי המסורת הימית הוותיקה, שלפו המדריכים בקבוק ויסקי — המשקה ששקלטון נהג ללגום מדי יום — וכולנו הרמנו כוסית לזכרו.
האי הבלתי נגיש
לאחר שלושה ימי הפלגה נוספים בלב ים, כשהספינה חוצה את מרחבי האוקיינוס לכיוון צפון-מזרח, הגענו אל ארכיפלג טריסטן דה קוניה (Tristan da Cunha) — קבוצת האיים המיושבת הנידחת ביותר על פני הגלובוס. התחנה הראשונה הייתה האי נייטינגייל (Nightingale Island), בית גידול מוגן למאות אלפי עופות מים נדירים. השמירה כאן קפדנית ביותר: בעקבות דליפת נפט ב-2011, כל נוסע שחוזר מהחוף לספינה מחויב בשטיפה, בדיקת לבוש וטבילת המגפיים בתמיסת חיטוי מיוחדת, כדי להבטיח ששום גורם ביולוגי זר לא יחדור למערכת האקולוגית.
למחרת נחשף לפנינו "האי הבלתי נגיש" (Inaccessible Island) — מעבדה אבולוציונית טבעית ללא התערבות אנושית, המוקפת מצוקי בזלת אנכיים הצוללים ישירות לתוך הגלים, ללא רצועת חוף המאפשרת נחיתה. האי הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, והעלייה אליו אסורה. סירות הזודיאק, בהובלת איש הים הסיני CK, תימרנו בין הגלים והסלעים החדים לאורך המצוקים. בעזרת משקפות ועין חדה הצלחנו להבחין בציפור הנדירה Inaccessible Rail — העוף חסר כושר התעופה הקטן בעולם, שהשתמר אך ורק כאן בזכות היעדר טורפים יבשתיים.
"כשמפליגים לאזורים כמו פוקלנד, סאות' ג'ורג'יה וטריסטן דה קוניה, ספינות בגודל שלנו הן הפתרון האידיאלי", מסכם הקפטן הדרום אפריקאי, פרדי לייטהלם. "אנחנו גדולים מספיק כדי לספק רמת שירות, קולינריה ונוחות מהמשובחות בעולם, אך קטנים וגמישים מספיק כדי לעגון במקומות נסתרים שאוניות ענק לא יכולות אפילו לחלום להתקרב אליהם. מעבר לכך, התפיסה של 'הכל כלול' מאפשרת לאורחים להשאיר את הארנק בסוויטה ולהתמסר לחוויה. לא במקרה פגשנו על הסיפון נוסעים ותיקים שכבר צברו יותר מ-500 ימי ים בהפלגות החברה".
הימים האחרונים של המסע הוקדשו לחציית הקטע האחרון של האוקיינוס בדרך לקייפטאון. בטרקלין הפנורמי המרווח שבירכתי הספינה, עם משקה ביד, צפינו בדולפינים שזינקו מתוך הגלים ובאלבטרוסים שריחפו מעל שובל הקצף — פרידה שקטה ממסע חקר נדיר בקצה העולם.
וכמה עולה כל התענוג הזה אתם בטח שואלים? מסע בן 24 ימים עולה כ-14,000 דולר לאדם בחדר סוויטה זוגי (המחיר כולל את כל הסיורים, ההרצאות והטיפים).
