א. על ה"בריון השכונתי". אלוף (מיל') יפתח רון טל, המוצג כיועץ לראש הממשלה, התראיין על התקיפה בסוריה ו"הקשר הטורקי", ואמר בחיוב כי ישראל הפכה להיות ה"בריון של השכונה" ומרתיעה את אויביה. לדעתי חשובה ההרתעה ושגויה ההתרברבות, בין אם היא לשמה ובין בשל העונה הפוליטית. אויבינו יודעים להעריך את ההרתעה בלא שנצעק בראש כל חוצות שאנחנו הבריון השכונתי. כבר הורה נשיא ארה"ב תיאודור רוזבלט לפני מאה ויותר, "דבר ברוך ושא מקל גדול". ההרתעה היא במקל המוכן לשימוש ולא בדיבורי רהב. כבר אמר הנרי קיסינג'ר לפני יובל שלישראל אין מדיניות חוץ אלא מדיניות פנים בלבד - אבל אנו מצויים בתקופה קשה במיוחד ביחסינו הבינלאומיים. חכמינו אמרו "מילה בסלע, משתוקא בתרין (שתיקה בשני סלעים)". רון טל אינו היחיד המדבר במונחים "בריוניים", אבל דווקא קרבתו לראש הממשלה מחייבת זהירות. לטובת המדינה ולמען השכל הישר, רחמנות - שתקו!
ב. על הירידה. נורות אדומות חייבות להידלק נוכח המספרים המדאיגים של עוזבים את הארץ, מהם שמנם וסלתם של צעירי ישראל. משפחות רבות (כולל קרובים שלנו) מואסות בארץ חמדה, ובהן גם צעירים ששירתו בצה"ל ומילאו את כל חובותיהם. לרוב הנטישה אינה בגלל האויבים מבחוץ אלא הסיאוב ו"מלחמות היהודים" מבפנים. רצינו להיות אור לגויים - בינתיים איננו מצליחים להיות אור לעצמנו. אבל אין להתייאש. ימים שבהם יראו הצעירים הללו שיפור בנעשה בישראל, יזכירו כי אין לנו ארץ אחרת. הלוואי.
ג. על "לצמוח" והחרדים. ד"ר חיים זיכרמן, חבר סגל בכיר בקריה האקדמית אונו, מומחה לעולם החרדי, כתב ספר שהוא "מועט המחזיק את המרובה" המכוון לחרדים (ובכלל לציבור) שבא בשערי האקדמיה. שם הספר – "לצמוח" – מדבר בעדו. מטרתו לשכנע כי אקדמיה אינה רק לקבלת ציונים אלא מסע להתפתחות עצמית. אך הוא מחייב התמדה, סדר וניהול זמן. האקדמיה משמשת לאדם "מעבדת זהות", ומסייעת לו לחפש את משמעות חייו. אל לנו לירא מכשלונות. בהיותי סטודנט באוניברסיטה העברית לפני דורותיים, הייתה בכותרת עיתון הסטודנטים האמירה "אל תפחד, טיפשים גדולים ממך סיימו את האוניברסיטה". כנשיא המכללה האקדמית אשקלון כיום, אני מזדהה עם מסר הצמיחה.
ד. סירת השבעה. בשמחה מהולה בעצב נשמעה הבשורה על גילוי שרידיו של יהודה כץ המנוח והבאתם לקבר ישראל. עוד זכורני בתוגה השתדלויותיהן הבלתי נלאות ומכמירות הלב של משפחות נעדרי הקרב בסולטן יעקוב ב-1982 ופגישות עימם בכהונתי כמזכיר הממשלה. יישר חילם של העושים במלאכה על שהמעגל הזה נסגר. אבל ישנם עוד תיקי נעדרים פתוחים. אחד מהם ידוע כ"סירת השבעה", שבעת לוחמי חיל הים שנעלמו בהפלגה בתפקיד בנובמבר 1982. שתי סירות היו בהפלגה זו, האחת נשבתה בלבנון והוחזרה והאחרת לא נודעו עקבותיה. לימים הוצבו ללוחמיה מצבות בחלקת הנעדרים בהר הרצל. אחד משבעת לוחמי הסירה היה בן דודי אברהם אלברסון (בן פורת), שמר גורלו הפך את חייהם של דודתי ודודי לסיוט מתמשך. התיק עודנו קיים, ואני מייחל ליום שגם תעלומה זו ואחרות ייפתרו.
ה. על רגליים על המושבים. מזה שנה-שנתיים, אחרי יובל, התחלתי לנסוע בתחבורה ציבורית. תופעה עצובה באוטובוסים וברכבת היא הנחת רגליים על מושבי האוטובוס; צעירים ומבוגרים גם יחד. ואם אתה מעז להזכיר שמדובר במקום ציבורי ורכוש ציבורי, לא תמיד התגובות הולמות, לשון המעטה. התשובה היא כמובן חינוך, כמו ביחס לניקיון הרחובות בירושלים. ראש העיר משה ליאון שידרג את הניקיון מאוד, ועדיין לא מעטים ממשיכים להשליך פסולת לרחוב אף שלצידם יש פח. חינוך, חינוך, חינוך.