בקיץ 1665 סגרה המגפה השחורה את אוניברסיטת קיימברידג' וסטודנט בן 22 בשם אייזק ניוטון נשלח לחוות אימו בוולסת'ורפ. בלי מרצים, בלי ספרייה, בלי מסגרת. ב-18 החודשים שבהם העולם סביבו קפא מפחד, הוא המציא את החשבון הדיפרנציאלי, פירק את האור לצבעיו והניח את היסודות לתורת הכבידה. ההיסטוריונים קוראים לתקופה הזו "שנת הפלאות". במהלכה נקבע גם החוק הרביעי של ניוטון, זה שלא נכתב בשום ספר: משבר לא עוצר את הלמידה; משבר ממיין את הלומדים. שלושת החוקים הכתובים רלוונטיים מתמיד, כי הזירה הבין-לאומית היא ניוטונית ביסודה: גוף מדיני מתמיד במסלולו עד שמופעל עליו כוח; כל כוח מוליד תגובה, ובניגוד למעבדה בפיזיקה - את הכוח הנגדי-המדיני קשה למדוד ולזהות בטווח זמן מיידי.
בחצי השנה האחרונה הופעלו על המערכת העולמית כוחות בסדר גודל היסטורי: המערכה נגד איראן שסגרה בפועל את מצר הורמוז, העורק שדרכו זרמה כחמישית מאספקת הנפט העולמית, והדור החדש של המלחמה באוקראינה שהביא לפירוק 50% מכושר זיקוק הנפט של רוסיה. הכוח הופעל. עכשיו העולם כולו יושב, כמו ניוטון בוולסת'ורפ, ולומד. השאלה שתעצב את העשור הקרוב פשוטה: מי לומד מהר.
העלייה במחיר קופי המקוק מספרת סיפור משמעותי על שבירה בשרשרת אספקה קריטית | צילום: שאטרסטוק
כוח שמופעל בהורמוז נע לאורך שרשראות האספקה כמו מתיחה בכבל פלדה, והכבל נקרע בנקודות שאיש לא סימן מראש. מרכז הסחר הבין-לאומי של האו"ם מדד את אפריל ומצא קריעה בכל חוליה: ייצוא הגז הנוזלי מהאזור צנח ב-95%; ייצוא דשן האוריאה, שהמפרץ מספק כשליש ממנו לעולם כולו, קרס ב-83%; והייבוא הכולל של יפן, התלויה במצר ל-91% מהנפט שלה, נחתך ב-64% בחודש אחד. פרמיית הביטוח למכלית זינקה מרבע אחוז משווי הספינה לעד 10 אחוזים. והכל מגולגל במורד הזרם, עד המכולה באשדוד.
והנה נכנס לזירה הקוף. קוף המקוק הסרטני ליתר דיוק. זו חיית המעבדה שאין לה תחליף. ללא ניסויי בטיחות בקופים, שום תרופה ביולוגית, מסרטן ועד השמנה, לא מקבלת אישור. והקוף הזה הפך למדד הכי לא צפוי של עידן שרשרות האספקה השבורות. מחירו בסין חצה את רף 200 אלף היואן, כ-29 אלף דולר, פי עשרה מלפני הקורונה. הגידול בשימוש בבינה-מלאכותית למחקר ביולוגי, לצד התעצמות המחקר בסין - מביא לביקוש אדיר לקופים כחלק מהתרחבות הניסויים הקליניים. הביקוש השנתי בסין מוערך ב-60 אלף קופים, מול כושר גידול של 30 אלף. כיוון שאין דרך להאיץ את גידול הקוף (כחמש שנים), העלייה במחירי הקופים מספרת לנו סיפור משמעותי על שבירה בשרשרת אספקה קריטית נוספת.
בשבועות האחרונים שלושה שחקנים גלובליים עורכים למידה מהירה, ומשקפים תהליכי הסתגלות דרמטיים: סין, ארצות-הברית וטורקיה.
*
בייג'ינג נערכה לאפשרות של סגירת הורמוז במשך שנים. ב-2025, כשהנפט היה זול, היא ביצעה רכישות אסטרטגיות ומילאה מחסנים שנאמדים ב-1.9 מיליארד חביות, כ-117 ימי צריכה. כשהמלחמה סגרה את המצר, סין פתחה את המחסן וצימצמה את הייבוא. במקביל הודק ברז הייצוא של תזקיקים וריבוי כלי הרכב החשמליים, לצד מעבר התחלתי למשאיות חשמליות אוטונומיות, ממשיכים לשחוק את הביקוש לבנזין ודיזל. סוכנות האנרגיה הבין-לאומית מדווחת שהביקוש העולמי לנפט ירד ב-4.8 מיליון חביות ביום ברבעון השני, וחלק גדול מזה אינו כורח - הוא בחירה סינית מודעת.
בתוך כך נראה שמתחזקת קריאת התיגר הסינית על הדומיננטיות המוניטרית של ארצות-הברית וכוחו של הדולר. ב-12 באוגוסט העניקה סין לענק הגרמני "דויטשה בנק" מעמד של בנק סליקת יואן בפרנקפורט (הגוף הזר הראשון אי פעם). זו אינה פרוצדורה טכנית, זו הזמנה לאירופה לבנות חיים פיננסיים ביואן. והעולם נענה: הנפקות אג"ח ה"פנדה" ביואן שברו שיא של 160 מיליארד במחצית הראשונה של 2026, זינוק של יותר מ-60%.
*
וושינגטון לומדת בשתי כיתות במקביל. בכיתה המבצעית היא מצטיינת: הרחק מהכותרות הקים הצי האמריקני מסדרון שיט שמוציא מהמפרץ הפרסי 15-20 מכליות מדי לילה בתעלה הדרומית לחופי עומאן, ומזרים לעולם כעשרה מיליון חביות ביום, כמחצית מהזרימה שלפני המלחמה. על ההישג הזה מורכבת המהלומה הבאה: שר האוצר סקוט בסנט הכריז על "יום הדין הכלכלי" נגד איראן, לדבריו המתקפה הפיננסית הגדולה ביותר שגויסה אי פעם, והרחיב את הסנקציות המשניות לתחומי הנכסים הדיגיטליים, הזהב, התעופה והספנות. טראמפ עצמו מטלפן בימים אלה למנהיגי העולם עם דרישה אחת: להתנתק מטהרן.
אבל בכיתה השנייה, הפיסיקלית, מתחוללת דרמה. בספטמבר 1992 שברה קרן סורוס את הבנק המרכזי של אנגליה, שניסה להגן על שער השטרלינג בניגוד לכוחות השוק. את העסקה ניהל סטנלי דרוקנמילר, ובצוות עבד אנליסט צעיר בשם סקוט בסנט. 34 שנים אחר כך, בסנט הוא שר האוצר של ארצות-הברית, מעצמה שחובה חצה את רף 40 טריליון הדולר. ומה הוא עושה? בדיוק את מה שעשה הבנק של אנגליה: מגן על מחיר. האוצר הכריז על הכפלת רכישות האג"ח הארוכות לארבעה מיליארד דולר לפעולה החל מ-9 בספטמבר.
ואז הרים המורה הזקן את העט. בטור חריף ב"וול סטריט ג׳ורנל" הזהיר דרוקנמילר: "ממשלות המגינות על מחירים מפני יסודות הכלכלה מפסידות תמיד". התשואה הארוכה, הזכיר לתלמידו, היא שוטר התנועה הפיסקלי האחרון שנותר לאמריקה. דרוקנמילר יודע דבר או שניים על ממשלות שמגינות על מחירים. הוא בנה על נפילתן קריירה.
*
ב-28 בפברואר, כשנפתחה המערכה נגד איראן, התרסקה בן לילה האסטרטגיה של טורקיה של מיצוי מדינות החסות (סוריה, לוב, סומליה), מיגור האיום הכורדי, שותפות עם ארצות-הברית, תעשיה ביטחונית איתנה והקרנת עוצמה אזורית. מה שקרה מאז ראוי להערכה מקצועית גם ממי שאינו מאוהדי ארדואן. עוד באביב הטילה אנקרה וטו על השימוש בכורדים להפלת המשטר, ולקראת הקיץ השיבה לעצמה את המעמד בוושינגטון. בתחילת יולי קצרה את הפרס: טראמפ הכריז לצד ארדואן על נכונות להסרת הסנקציות שרובצות על טורקיה מאז רכישת ה-S400 הרוסי ועל בחינה מחודשת של שיבתה לתוכנית ה-F-35. ב-7 באוגוסט חתם ארדואן עם סעודיה ופקיסטן על ברית הגנה. ב-19 באוגוסט נחת שר האנרגיה הטורקי אצל אחמד א-שרע (ג'ולאני) וחתם על שורת הסכמים שבמסגרתם חברת הנפט הממשלתית TPAO תפתח מיידית בסקרים סייסמיים ובקידוחי חיפוש ביבשה ובים הסורי. הפעלתנות של טורקיה טרם התגבשה לאסטרטגיה סדורה, אבל היא משדרת את הדבר החשוב ביותר בזירה ניוטונית: נכונות לחיכוך. מי ששולט בשיקום סוריה ישלוט בצומת של המזרח התיכון החדש.
*
והנה האירוניה: חלק ניכר מההזדמנויות שכולם קוטפים עכשיו נוצרו בזכות ישראל והכוח המדיני והצבאי שהפעילה ב-1,000 הימים האחרונים. אבל תחרות הלמידה לא מחלקת נקודות זכות על העבר, רק על מהירות. לאחר חתימת הסכמי שביתת הנשק ב-1949, וחרף המחיר האדיר ששולם על הניצחון במלחמת העצמאות, בן גוריון לא נשען לאחור או חתר להקמת "ממשלת ריפוי". להפך. הוא הבין שזו שעת כושר להחלטות החשובות לעתיד האומה, ופעל בנחישות למימושן.
עלינו ללמוד ממנו. לפתחה של הממשלה הבאה מונחות הזדמנויות אדירות לקפיצת מדרגה. לישראל נכסים ייחודיים במסע האנושות בעשור הקרוב. עליה להיקשר לארכיטקטורת האנרגיה החדשה, לצירי הסחר הנבנים ולהעמקת הברית הטכנולוגית עם וושינגטון. קפיצה כזו תחייב אומץ מדיני וממסדי לרפורמות עומק רדיקליות, והיא תחייב יושר: לתקשר עם הציבור על המחירים שהרפורמות יגבו כבר בקמפיין, לא אחריו. עלינו לצאת משיטת "ממשלת הריפוי", שכל ייעודה להרגיע ולאחות, אל משימות הליבה: שיקום הריקבון המוסדי הישראלי.
