עם פתיחת שנת הלימודים, יותר ויותר תלמידים צפויים להיכנס לבתי ספר שונים לגמרי מאלה שהכרנו בעבר. במקום מבנים אופקיים בני קומה או שתיים שמתפרסים על שטחים נרחבים, חלק מבתי הספר המוקמים כיום הם קצת כמו גורדי שחקים מוקטנים - אנכיים ורב-קומתיים, בשל מצוקת הקרקע והצפיפות בערים.
אלא שהשוני לא נגמר באדריכלות: המגמה כיום בתכנון מבני חינוך היא של מעבר מהמודל המסורתי - שבו כיתות נראות זהות זו לזו, עם טורי שולחנות ולוח לבן פרוסות לאורך מסדרון ארוך - למרחבי למידה הוליסטיים וגמישים.
(Sorapop Udomsri, Shutterstock)
יש הטוענים כי המודל הישן של מבנה בית הספר נועד היה לעודד משמעת ופיקוח, ובכך לשרת את ההוראה הפרונטלית. לפי אסכולה זו, הוא פחות מתאים למודל שמבקש לעודד סקרנות, בחירה, חקר ושיתוף פעולה מצד התלמידים. אלו דוגלים בבתי ספר עם אשכולות למידה קטנים, חללים שקופים אך לא חשופים מדי, פינות שקטות, מרחבי מפגש, סדנאות, מעבדות, ספריות פתוחות ואזורי יצירה.
האדריכל גבי נוסבאום וחוקרת מבני החינוך ד"ר רעות גורדון אומרים כי בתי הספר האנכיים לא יכולים להיות פשוט העתק של מוסד רגיל שדחסו אותו פנימה. לדבריהם, השינוי באופן הבנייה מצריך תכנון שונה לגמרי של שימושי המבנה. כך למשל, מכיוון שאין לבתי הספר הללו חצר גדולה על הקרקע, המבנה חייב לאפשר לתלמידים מרחבי תנועה ומשחק דרך חצרות על הגג, מסלולי הליכה ומתקני ספורט - כדי שלא יישארו כלואים בכיתות.
חזון בתי הספר החדשים מציע מבנים עם חדרי פופים, קירות זכוכית ומרחב נגיש ויצירתי, לצד שימוש בטכנולוגיה ובבינה מלאכותית כחלק מהחינוך - למשל צ'אט עם דמויות היסטוריות כחלק מהלימוד.
