אם הפועל באר-שבע רוצה לגדול באמת, היא צריכה להדוף את היד שמלטפת את ראשה ומנסה להרגיעה במילים חומלות על החמצת העלייה ההיסטורית לליגת האלופות. זה קודם כל כישלון ניהולי ומקצועי. אם מישהו תוחם את ההפסד הזה ל-17 השניות האחרונות, שבהן בעיטת יעף של בחור בשם מוטאלימוב גירשה את באר-שבע מגן עדן, הוא עושה הנחה ענקית למועדון. באר-שבע הפסידה הרבה קודם לכן.
רגע, אפשר לעצור את מטר האבנים האוטומטי שמלטפי הראשים ימהרו לשגר לכיווני. אני בהחלט חושב שעצם ההגעה של באר-שבע עם סגלה הנוכחי לשלב הזה היא הישג מפתיע ומרשים. רן קוז'וך הוא המאמן הטוב בישראל, עושה קסמים עם שחקנים אפורים וסגל מוגבל, ומצליח בכל פעם להמציא את הקבוצה שלו מחדש.
אבל מרגע שהאלופה הישראלית הגיעה לשלב הפלייאוף מול יריבה כמו סבאח (מועדון בן תשע, קבוצה עם לא מעט ליקויים שמעולם לא הייתה בצ'מפיונס), הסיפור נבחן לפי נקודת הזמן הנוכחית והביקורת היא על השלב הזה. הישגי העבר (צמד הניצחונות המרשים על הכוכב האדום) לא נותנים רישיון לפשל מול סבאח, וגם ההפסד לא מבטל את ההופעה מול אלופת סרביה.
העניין הוא שבאר-שבע עמדה בצומת היסטורי ודווקא אז היא פישלה. הייתה לה הזדמנות נדירה להגיע לליגת האלופות, מה שהיה מקפיץ את המועדון לרמה אחרת (מקצועית וכלכלית), ודווקא אז מישהו נרדם על האף. תיקון: נרדמה. אלונה ברקת.
הבעלים הייתה חייבת לעשות הכל (תוסיפו בהטעמה נרגשת "אבל הכל!") כדי לספק לקוז'וך את התנאים הטובים ביותר לעשות את קפיצת המדרגה המדהימה, וזה לא קרה. הזכרנו את היכולת המוכחת של המאמן לעשות קסמים עם שחקנים כמו גיא מזרחי, מוחמד אבו-רומי או ניב יהושע, אבל היי, מתישהו החפיסה נגמרת. כמה קסמים כבר אפשר לשלוף מהשרוול כשהכוכב הגדול ביותר של הקבוצה, קינגס קאנגווה, עוזב, דן ביטון עדיין מושבת, ובסוף מי שמגיע לרגעי ההכרעה באירופה הוא יונס מלדה (אוהב אותו, אבל הוא חלוד), שלא שיחק כבר יותר משנתיים.
מהרגע שבאר-שבע עברה את הכוכב האדום, ברקת וצוות הסקאוטים היו חייבים לשלוף מהפנקסים שמות שאחריהם עקבו כבר תקופה ולהחתים שני שחקנים בכירים, מוכחים, שוברי שוויון. כן, אפילו לחשוב אד-הוק על צמד המשחקים מול סבאח ולשים כסף גדול כדי להרוויח את היוקרה ואת הקופה הגדולה עוד יותר.
ברקת פיספסה את גודל השעה, וזה צריך להיאמר בקול. נכון, קל יותר ללטף את ראשו של מיגל ויטור הממרר בבכי, אבל זה הרבה פחות מקצועי. עדיף היה להביא בלם שימלא את הבור שהותיר כשיצא מהמגרש פצוע.
הבעלים הייתה חייבת לעשות הכל (תוסיפו בהטעמה נרגשת "אבל הכל!") כדי לספק לקוז'וך את התנאים הטובים ביותר לעשות את קפיצת המדרגה המדהימה באירופה, וזה לא קרה