במערכת הבחירות האחרונה זכור היטב הסרטון של נתניהו עומד כולו נמרץ ומחייך וממלא כביכול דלק במכל מכונית, תוך כדי שהוא מכריז בקול תרועה כי "אנחנו ניאבק ביוקר המחיה ונוזיל את מחיר הדלק". מה שיקרה הלילה הוא בדיוק ההפך. בחצות יקבלו אזרחי מדינת ישראל תזכורת כואבת במיוחד למה שקורה כאשר ממשלת ישראל פשוט מפסיקה לנסות אפילו לסייע להם ולמשק כולו כשליטר בנזין 95 אוקטן יזנק ב-16 אגורות לשיא של 8.25 שקל, שנרשם לראשונה בספטמבר 2012. 14 שנים עברו, ומדינת ישראל הצליחה לחזור בדיוק לאותה נקודת שפל.
אין דרך ליפות את המציאות: המס על הדלק בישראל גבוה בצורה שערורייתית ובלתי פרופורציונאלית ומשפיע לא רק על מי שמתדלק את רכבו, אלא על כל התעשייה בישראל וגם על מחיר דלק המטוסים וכל מה שזז במדינה - מההובלות ועד לחימום הבית בחורף שעוד מעט מגיע.
רוב הכסף הולך ישירות לכיס התפוח של המדינה בדמות בלו ומע"מ. הדלק כאן הוא לא מוצר צריכה, הוא פרה חולבת למימון תקציבי הממשלה, בין השאר לכספים הקואליציוניים שחולקו ללא הבחנה. הורדת המס על הדלק, למשל, הייתה עולה רק חמישית משיעורם השנה.
האחריות הישירה מונחת לפתחו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. חלון ההזדמנויות שלו היה ברור: הוא יכול היה להפחית את המס בחצי שקל או בשקל שלם, להעניק אוויר לנשימה למשק ולעשות זאת לפני שנכנסנו לישורת של 90 הימים שלפני הבחירות, שבה מהלכים כאלו נבלמים משפטית. אבל שר האוצר העדיף לשבת, כהרגלו בעניינים שאינם קשורים ישירות למגזר שלו, בחיבוק ידיים. אתמול הוא פתאום נזכר שזה עלול להזיק לו, והודיע כי ביקש לבחון את האפשרות להפחית את המס - אבל שוב התעורר מאוחר מדי.
כשמחיר הדלק משתווה לשיא ההיסטורי זו כבר לא "מגמה עולמית" או "תנודות בדולר". זוהי תעודת עניות למדיניות כלכלית אדישה על גב אלו שחייבים להניע את הרכב מדי בוקר.
שר האוצר נזכר אתמול שזה עלול להזיק לו, וביקש לבחון את הפחתת המס, אבל שוב התעורר מאוחר. ספק אם ניתן להעניק הטבה כזאת, 60 ימים לפני הבחירות
