רווקות היא בעיה תמידית שהטלוויזיה הישראלית מרגישה מחויבת לפתור. פעם היא שולחת רווקים להתחתן עם זרים ופעם כולאת אותם בווילה. "מתי נתאהב" של כאן 11 לא תעזור במשימה הזאת, וגם לא לתדמיתם של הרווקים והרווקות שמשתתפים בה. הפורמט מוזר, הנושאים לעוסים והמשתתפים פשוט לא מעניינים.
הסדרה מציבה את המשתתפים בחדר השינה שלהם, כשהם מקבלים כביכול הודעה בווטסאפ ועונים עליה למצלמה. זה אמור ליצור אווירה אינטימית, חשופה ואולי אפילו סקסית, אבל בפועל מרגיש כמו להיכנס לחדר של ילד ולהתחיל לחקור אותו על היום שלו בגן. במקום וידויים מרגשים או סיפורים שמלמדים משהו על אהבה ובדידות, מקבלים תשובות לשאלות הבנאליות ביותר: מי צריך לשלם בדייט הראשון, מה "מוריד" באפליקציות ועל מה מעבירים מישהו שמאלה. הבכי והנהי על האפליקציות לא ברור: מעולם לא היה קל יותר להכיר, מעולם לא היה קל יותר לצאת לדייט, מעולם לא היה קל יותר להיות רווק.
מתברר שתמונות לא איכותיות זה רע, וגם תמונות שנראות מתאמצות מדי הן בעייתיות. וואו, איזו תובנה חדשנית. כמעט מעניינת כמו עוד סקר מנדטים. הרווקים אמורים לשבות את לב הצופים, אבל קשה למצוא ביניהם אפילו אחד שלא יוצא מעיק, קטנוני או מותש לחלוטין. אולי הם אנשים מרתקים בחיים האמיתיים, אבל העריכה הופכת אותם לוועדת קבלה נרגנת שמקריאה רשימת דרישות מבן הזוג העתידי.
המרחק מ"סליחה על השאלה", שהצליחה להפוך שאלות ישירות לטלוויזיה עדינה, אנושית ומרגשת, עצום. ב"מתי נתאהב" השאלות הישירות מובילות בעיקר לתשובות צפויות. עולם הדייטינג הישראלי מתגלה כאן כשילוב בין ראיון עבודה למכרז ממשלתי: לכל אחד יש תנאי סף, סעיפים קטנים ורשימת פסילות, אבל כמעט לאף אחד אין סיפור ששווה להקשיב לו.
כולם עייפים מהחיפוש אחר אהבה, וזה לגמרי מובן. פחות ברור למה בתאגיד חשבו שאנחנו רוצים לבלות ערב שלם עם אנשים עייפים וממורמרים שמסבירים למה אף אחד לא מספיק טוב בשבילם. הסדרה אפילו מעוררת געגוע לתדמית הרווק הישנה: חסר דאגות, מלא סטוצים ובעיקר שמח בחלקו. הרווק המודרני, כך מתברר, סובל מכל רגע ורק חולם על הרגע שבו יחתום על משכנתה, או יריב עם אשתו העתידית איפה עושים את החגים. אין אפילו אחד שנראה מרוצה מחייו. מאוד מוזר.
גם בפרק שהיה אמור לעסוק בגברים רווקים התרכזו בעיקר בתדמית המאצ'ו המיושנת. הגברים שלוהקו נראים מבולבלים ומביכים תמיד, או לפחות הוצגו כך. במקום לפרק סטריאוטיפים, התוכנית פשוט החליפה אותם בסטריאוטיפים חדשים. השאלה האמיתית איננה מתי המשתתפים יתאהבו, אלא מתי הם יגידו משהו באמת מעניין על חיי הרווקות. עדיף להמשיך לגלול בטינדר.






