ליל האחרית // שריאל שני } פטל } 190 עמ'
נכון לכתיבת שורות אלו, גבה אסון הטבע בנפאל וטיבט את חייהם של כ-900 בני אדם. עוד 3,000 פצועים, ועוד כ-4,000 עדיין מוגדרים נעדרים. קרחון ענק שקרס הביא למפולת אימתנית, שמחקה ומחצה אזור עצום בגודלו: כפרים, כבישים, סכרים, תחנות כוח, בני אנוש ובעלי חיים. הרי נפאל איבדו קרוב לשליש מנפח הקרח שלהם בתוך כ-30 שנה בלבד, עקב שינויי אקלים מעשה ידי אדם.
"האדם עצמו משול לאסטרואיד שגרם כאן בעבר להיכחדויות המוניות של מינים", הוא גידול ממאיר, "תאונה בלתי צפויה באבולוציה", כך טוען "הקדמון" בספר 'ליל האחרית'. הקדמון הוא ישות תבונית ויודעת-כמעט-כל, שמנסה להבין "כיצד ומדוע עלה האדם על נתיב שונה לחלוטין משל כל מין המתקיים לצידו?" את טענותיו מציג הקדמון בפני היסטוריון-סלב בשם אלאסטר מוסטין-פרייס, שנחטף על ידו לאי סנטינל הצפוני, שמוּרה שמיושבת על-ידי השבט המבודד ביותר בכדור הארץ. ההיסטוריון, מצדו, מספר על יכולת האלתור של בני מינו, על כך שנצח הוא פשוט לא התחום שלו. המין האנושי, הוא אומר, מצויד ב"תקווה קצת אידיוטית... הסתכלות קצת אינפנטילית על העתיד מתוך הנחה כללית שמשהו טוב, שאיש אינו יודע מהו, יקרה".
ההרס מן השיטפונות בנפאל | צילום: AFP
(ARUN SANKAR, AFP)
מדוע בני האדם כאלה דפוקים? השאלה שמסקרנת את "הקדמון", מגלגלת את הרומן השאפתני החדש של שריאל שני, סופר, עיתונאי ואיש-יין, שיוצא 26 שנים אחרי 'הנוכרי בסבך הגדה', רומן הביכורים שלו, שהיה מותחן ריגול נפתל עם "יציאה" מד"בית מפתיעה. גם 'ליל האחרית' מציג מעשה רקמה לא שגרתי, כשהוא משלב בין פרקים שהם שיחות מד"ביות-פילוסופיות לבין פרקי סיפורים היסטוריים, או היסטורים-ספקולטיביים, שבתורם נפתחים בתרגומים לשירים, כמעין מוטו (ברכט, אלתרמן, ז'אק ברל ועוד). מלבד כל אלו יש בספר גם פרולוג, אינטרלוג, ואפילוג. גם הם מחולקים לשני סוגים, אלו המתרחשים ב"זמן" ואלו שב"זמן מרחב".
מוזיקאי ניצול שואה מתעקש לנגן את וגנר בישראל; שני אנשי צבא משכתבים את שייקספיר לקראת נאום לחיילים; סנגור מבוגר מציל נידון למוות שנקם את מות משפחתו במלחמת ארה"ב-הפיליפינים... שני לוקח אותנו למסע בשוחות המדממות של המערב, שם "איבר אחר איבר, אדם אחר אדם, נשמה אחר נשמה, שוכלת אירופה דור שלם של גברים, ואין מושיע, ואין מי שישים לדבר קץ". באחרית הדבר מסביר שני, יליד עידן הפאקס-אמריקנה, את הבחירה להתמקד בעיקר במחצית הראשונה של המאה ה-20 בחשש שבעולם מתרבים אנשים שלא ידעו את מוראותיה והם חוזרים על טעויות העבר.
חלק מהסיפורים נקראים באופן יותר קולח ואורגני, חלקם כפסטיש, כולם כחלק מפאזל. גם שמות הדמויות מלאים בהרמזים. הפרולוג והפרק הראשון מסחררים, משמחים בתנופתם, ברוחב היריעה, בהומור היבש, באבחנות הדקות ובניתוח התרבותי. כך, למשל, מפרק שני ערב בחייו של זמר פאדו כושל: "למשגל קדמה שיחה, לשיחה קדמה תקרית, ולתקרית קדמה הופעה. הופעה שהוא היה כוכבה הבלתי זוהר. הופעה של ספק אמן, ספק אומן, ספק פועל שכיר, ספק פריט מאובק מחנות מזכרות... המסורת הזאת, על כל יופיה, כבר עטתה על עצמה את המראה הגס והשטוח שהגלובליזציה מעניקה כמעט לכל דבר". על אף הברק, העומס ותחושת התשבץ המתפוצץ של 'ליל האחרית' מביאים, בשלב מסוים, לעייפות ותסכול. כשמשפטים כמו: "המילה MARK, הוא מציין, אינה מופיעה בקודקסים של התורינגים, הפריסיאנים והסקסונים. אצל האלאמאנים והבווארים היא מציינת בכלל גבול בין שתי חלקות" מתחילים להתרבות — הגם שמדובר בגודש שמובא בהומור ומודעות עצמית. למשל, בפרק הכמעט-מסכם, שחקנית בברודוויי (ש"רוכבת כל לילה על הזין הנימול הגדול" של מפיק יהודי), מאושרת לקבל תפקיד כמעט ראשי במחזה ספקולטיבי על היטלר (שכתב בכלל ההיסטוריון החטוף), והיא חולקת את שמחת הצלחתה עם עוזרת הבית שלה, צאצאית אומללה של עבדים במטעים, שמסכמת לגבירתה: "גם פה באמריקה היו גטאות".
השיחות בין הקדמון להיסטוריון סובלות מדמיון רב מדי לדיאלוגים פילוסופיים עם בינה מלאכותית, כאלו שמעיפים את השכל של כל מי שניסה אותם. למעשה הן ניסיון ארוך של ההיסטוריון לשכנע את "הקדמון" – בתפקיד "הבינה" – שלא ניתן להסביר ולקטלג את ההתנהגות האנושית עד תומה. שתמיד משהו יחמוק: "האדם אינו בר הסבר. הוא נבון מדי, יצירתי מדי, מגוון מדי".
רשימה זו לא תצליח לכלול ולו עשירית מהמתרחש או המשתמע מדפיו של 'ליל האחרית'. לזכותו עומדים היומרה, הכישרון, הדיון המעמיק בשאלות מוסר והומניזם, ההתמודדות עם נושאים קריטיים כמו משבר האקלים והמלחמות המתמשכות, הבחירה במבנה לא שגרתי, הזינוק הנחשוני אל מחוץ למדמנת הספרות והמציאות הישראלית, הלאה, מעבר לים, מעבר לזמן ולמרחב. לגנותו, ובכן, כאן ניאלץ לשלוף את המשפט הנחות והמאמלל: "תפסת מרובה לא תפסת". מפולת הרעיונות וקרחון התבונה של שריאל שני נמסים וקורסים מחמת חימום-יתר, ומוחצים בדרכם הן את גיבוריו והן את רעיונותיו. •
