אַתָּה עוֹד חַיָּב לִשְׂמֹחַ בָּעוֹלָם, אֲנִי אוֹמֵר לְמֹחִי, שִׁשִּׁים שָׁנִים שֶׁחֶלְקָן חָלְפוּ מִתַּחַת לְקוֹרָה שְׁבוּרָה, בְּפַחַד מִלְחָמָה שֶׁמִּלִּפְנֵי חַיֶּיךָ וְאֵלֶּה שֶׁפָּגַשְׁתָּ שׁוּב וָשׁוּב עַל דַּרְכְּךָ. שְׁכַח לְרֶגַע אֶת הַחֲשֵׁכָה, זֹאת שֶׁמִּתְעַבָּה סְבִיבְךָ כְּשֶׁאֵינְךָ עוֹמֵד עַל הַמִּשְׁמָר. רְאֵה לְרֶגַע אֶת מַרְבַד הַחַמְצִיצִים הַמְּהַבְהֵב שֶׁהִתְפָּרֵשׂ פִּתְאוֹם בַּמֶּטְרִים הַסְּפוּרִים שֶׁבֵּין קְרוֹנוֹת הַשִּׁכּוּנִים, אֶת הַפְּרָגִים הַמְּטַלְטְלִים אֶת אֹדֶם רָאשֵׁיהֶם בְּשֶׁמֶשׁ-צָהֳרַיִם בִּכְנִיסָה שְׁכֵנָה. תֵּן לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עוֹד סִכּוּי לִשְׁפֹּךְ קְצָת חֹם אֶל נַפְשְׁךָ אַף כִּי אֵינְךָ מִן הַמַּאֲמִינִים בַּנֶּפֶשׁ. הִנֵּה הַגּוּף מַתְחִיל בְּהַזְרָמַת הַדָּם בַּהֲלִיכָה הַמְּהִירָה סְבִיב בִּנְיָנִים שֶׁמְּלַוִּים אוֹתְךָ מִיַּלְדוּתְךָ. אַתָּה שַׁיָּךְ לַמֶּרְחָבִים הָאֵלֶּה כְּמוֹ מַרְזֵב צָמוּד לַקִּיר הַמִּתְפּוֹרֵר. הִנֵּה שׁוּב אַתָּה צוֹעֵד בָּרְחוֹבוֹת הַמֻּכָּרִים וְאוֹר שׁוֹטֵף אוֹתְךָ בִּנְהָרָה.