פרופ' עדה יונת, כלת פרס נובל לכימיה לשנת 2009, כלת פרס ישראל ומופת בינלאומי של חזון מדעי בלתי מתפשר, הלכה אתמול לעולמה והיא בת 87.
פרופ' יונת נולדה בשכונת גאולה בירושלים בשנת 1939 למשפחה מסורתית ודלת אמצעים, שחלקה דירה עם עוד שלוש משפחות וילדיהן. התנאים הקשים לא דיכאו את הסקרנות שבערה בה. כבר בגיל חמש היא ביקשה להבין כיצד פועל העולם סביבה. את גובה המרפסת היא ניסתה לבדוק באמצעות הרהיטים שהיו בבית. היא הניחה שולחן על שולחן ועליהם כיסא ועליו שרפרף, וכשהגיעה לקצה המגדל נפלה לגינה ושברה את ידה. בתמונת המחזור של הגן מאותה השנה היא נראית כשידה חבושה בגבס.
גלריה
פרופ' עדה יונת ז"ל. כולם טענו שאי אפשר, היא הוכיחה שכן
(Micheline Pelletier, Corbis via Getty Images)
שנים מעטות לאחר מכן התייתמה מאביה ונאלצה לצאת לעבוד עוד בטרם מלאו לה 12. אמה גידלה את יונת ואת אחותה התינוקת לבדה ועשתה מאמצים כבירים כדי שעדה תוכל להשלים את לימודיה בבית הספר.
לאחר לימודי כימיה באוניברסיטה העברית בירושלים השלימה פרופ' יונת בשנת 1968 דוקטורט במכון ויצמן בנושא "קריסטלוגרפיה בקרני רנטגן". לאחר מכן המשיכה ללימודי פוסט-דוקטורט באוניברסיטת קרנגי מלון ובמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT). בשנת 1970 הקימה במכון ויצמן למדע את המעבדה הראשונה בישראל לקריסטלוגרפיה של חלבונים.
חקר הריבוזום
בסוף שנות ה-70, כחוקרת צעירה, החליטה יונת להתמודד עם אחת משאלות המפתח הנוגעות לפעילותם של תאים חיים: פענוח המבנה ומנגנון הפעולה של הריבוזומים, מכונות זעירות ומורכבות המשמשות כמפעלי החלבונים של התא. פענוח מבנה הריבוזום נועד לאפשר למדענים להבין כיצד המידע המקודד בחומר הגנטי שלנו מתורגם לחלבונים.
כדי לחשוף את המבנה התלת-ממדי של מולקולות או מערכות ביולוגיות מסוג זה נדרש בדרך כלל להפוך אותן לגבישים ולחקור את התוצאה המתקבלת באמצעות קריסטלוגרפיה – שיטה לפענוח המבנה המרחבי של מולקולות על סמך נתוני הפיזור של קרני רנטגן. אלא שכאשר יונת החלה במחקר, מרבית המדענים סברו כי לא ניתן ליצור גבישים ממבנה כה מורכב ובלתי יציב כמו הריבוזום. קבוצות מחקר מובילות ברחבי העולם ניסו לעשות זאת וכשלו, אך יונת המשיכה במחקר למרות הספקנות הרבה בקהילה המדעית. "אנשים קראו לי פנטזיונרית", סיפרה לימים.
ישראל אומן
(אלכס קולומויסקי)
פנטזיונרית או לא, עבודתה הקשה הביאה בסופו של דבר לתוצאות: פרופ' יונת ועמיתיה ערכו לא פחות מ-25 אלף ניסיונות לפני שהצליחו בשנת 1980 ליצור את הגבישים הראשונים של ריבוזומים. במהלך 20 השנים הבאות הם המשיכו לשכלל את שיטות המחקר. במכון ויצמן אמרו כי ראויה במיוחד לציון שיטה חדשה שהנהיגה, קריו-ביו-קריסטלוגרפיה – הקפאה מהירה של גבישים ביולוגיים שמפחיתה מאוד את הנזק שנגרם להם מקרני הרנטגן.
בשנת 2000 הצליחו לראשונה צוותי מחקר במכון ויצמן ובאגודת מקס פלאנק בגרמניה, שניהם בראשות פרופ' יונת, לפענח את המבנה המרחבי המלא של שתי תתי-היחידות המרכיבות את הריבוזום החיידקי. שנה לאחר מכן פענחו צוותיה של יונת כיצד כמה סוגים בולטים של אנטיביוטיקה נקשרים לריבוזומים של חיידקים ובכך מונעים מהם לייצר את החלבונים החדשים הדרושים להם. מחקרים אלה חשפו את מנגנון הפעולה של אנטיביוטיקות שונות והראו כיצד חיידקים מחוללי מחלות מפתחים עמידות בפניהן. בכך נסללה הדרך לתכנון תרופות אנטיביוטיות חדשות ולשיפור טיפולים קיימים. תגלית זאת הקנתה לה את פרס נובל לכימיה בשנת 2009.
"הסבתא הטובה בעולם"
פרופ' יונת הייתה חברה בשורה ארוכה של אקדמיות וארגונים מדעיים מובילים בעולם וזכתה בעשרות פרסים ואותות הוקרה. לימים חלקה יונת את אהבתה ללימודים, למדע ולידע עם בתה, ד"ר חגית יונת, כיום מנהלת מחלקה פנימית ומנהלת מרפאת גנטיקה למבוגרים בבית החולים שיבא (תל השומר). מכל הפרסים היוקרתיים שבהם זכתה לאורך השנים, כך סיפרה, אחד היה לדבריה יקר במיוחד לליבה – פרס "הסבתא הטובה בעולם" שהעניקה לה נכדתה נועה, אשר הזמינה אותה בגיל חמש לספר לילדים האחרים בגן על סודות הריבוזום.
זוכה פרס נובל, ישראל אומן, ספד ליונת ואמר: “היא הייתה אישה גדולה, מדענית גדולה, חלוצה של חקר הריבוזום שהסבירה תהליכים. פרס נובל הגיע לה באלף אחוז, אבל זה לא העיקר, לא אצל עדה ולא אצלי. העיקר זה מה שהיא עשתה, מדע. אני עצוב מאוד על לכתה”.
נשיא המדינה, יצחק הרצוג, ספד: "תגליותיה של עדה יונת שינו את פני המדע והביאו כבוד אדיר למדינת ישראל. נזכור אותה בזכות צניעותה, מקוריות מחשבתה והיותה מודל לחיקוי והשראה לדורות של מדעניות ומדענים בארץ ובעולם".
