הנוסטלגית
היא לא גרה כאן כבר שנים, אבל בערב כיפור תמיד תגיע להורים כדי לרדת לסיבוב בשכונה הישנה עם וייבים של מגלת ארצות מהמאה ה-15 לספירה. נעים לה לעבור מול בית הספר שבו העבירה 8 שנים, להתעכב לרגע על הספסל הישן שבכניסה לגינת המשחקים, ולהתמלא בתקווה כנה שתפגוש איזה מישהי שהיא מכירה מפעם ועדיין גרה פה - כדי שתוכל להתנשא עליה במופגן.
המרתוניסט
הוא מתכונן לזה בערך מאז ט"ו בשבט, וברצינות של מבצע השתלטות על האי ח'ארג. אחרי שסיים לאסוף המלצות צפייה מכל אדם שני בחייו, הוריד מראש את כל העונות של כל סדרה זוכת אמי מהשנתיים האחרונות, והתארגן על נשנושים שהיו מספיקים לחמש מסיבות כיתה, הוא מרגיש בטוח מספיק להימרח רשמית על הספה. לא ברור אם בסוף תהיה חתימה טובה, אבל בינג' איכותי בטוח שכן.
הדיאטן
למרות שאיש לא שאל או ביקש, הוא יפיץ את אסטרטגיית הצום שלו לכל עבר. לא, כי כמובן שלכל פחמימה וחלבון מהארוחה המפסקת שלו יש ייעוד ספציפי במלחמת 25 השעות, ואם הכל יילך לפי התוכנית הוא לא צפוי להרגיש קרקור ראשון מאזור הבטן התחתונה לפני אחת וחצי בצהריים מחר. לרוב תמצאו אותו ליד הסייד קיק שלו, שנמצא שם רק כדי לעצבן את הסביבה עם אמירות סטייל "אצלי זה תמיד בקטנה, שנה שעברה רק שעתיים אחרי צאת החג נזכרתי לאכול".
האסטרונאוטית
בשעה 20:15 היא תצא לרחוב עם שקית זבל ביד, וכוונות ברורות להשלים כמה קניות חיוניות בסופר השכונתי. עשרות הזאטוטים על קורקינטים שכמעט ידרסו אותה במאה המטרים הראשונים עדיין לא יפילו לה את האסימון, וגם לא העובדה שכולם ברחוב לבושים בלבן כאילו בדיוק חזרו מהופעה של אייל גולן. מתישהו היא תגלה, ואז מיד תכתוב בפייסבוק פוסט זועם של 400 מילה על ספק הטלוויזיה שלה שהעז להחשיך את המסך.
הספרינטר
האפשרות לחרוך את האספלט מבלי לחשוש מכניסה לא אחראית לצומת של איזה טנדר פשוט קוסמת מכדי לפספס אותה, אז כבר שעה לתוך הצום הוא ייראה כאילו הוא מתכוון לטפס את הקטע ה-14 בטור דה פראנס. אנחנו מדברים על ציוד רכיבה מלא, כולל אמצעי מיגון ותיק הגב המוזר הזה שיוצאת ממנו צינורית שתייה. כן, זה נראה מוגזם, וליד כל הילדים עם אופני ההרים הוורודים והעוללים עם הבימבות המקרטעות זה גם נראה כבר מצחיק, אבל יש לו טייטס חדשים מלייקרה והגיע הזמן לבדוק בדיוק עד כמה הם מרופדים באזורים מסוימים.
המשוקם
364 יום בשנה הוא מקפיד לדפוק כל דבר שנכנס תחת ההגדרה של בין אדם לחברו, אבל הערב הוא נחוש להתנקות מכל זה עד להודעה חדשה. המעמד שלו כעבריין האזורי ניכר היטב בצעדים השקטים והנינוחים שהוא עושה מבית הכנסת לכיוון מרכז השכונה, אבל לכולם מסביבו אין שום אשליה. הם יודעים שעם כל הכבוד לכיפה הרקומה, מה שיש לו כרגע על הראש זה בעיקר גוש ענק של חמאה.
ההריונית
לא בטוח שהיא באמת בהריון, אבל הפרצוף המבוהל/מתנצל שלה מאחורי ההגה בעודה נוסעת על 4 קמ"ש ברחובות השכונה, מיד יעורר אצלך את הפרשנות שמדובר פה במקרה חירום של ירידת מים בערב החג. מצד שני, רוב הסיכויים שמדובר פה במקרה חירום של "לא התעוררתי בזמן מהשנ"צ ואין מצב שאני עושה כיפור אצל ההורים שלי, בחייאת תזיזו את הילדה עם הרולרבליידס אני מתה להגיע הביתה".
התייר
הפעם האחרונה שבה ראה בית כנסת מבפנים הייתה בבר-מצווה, אבל דווקא השנה הוא חש צורך עז להתחבר ליהודי הפנימי שלו. את מבטו האבוד אפשר לראות מהכניסה ועד לארון עם הפרוכת, ואם מישהו לא יכוון אותו הוא עוד יתמקם בעזרת הנשים. הבחור המבוגר יחסית שיעזור לו להגיע לעמוד הנכון בספר עוד יזרוק לו בסיום "תבוא מחר בבוקר, מתחילים בשמונה", אז התייר שלנו יבטיח שכן ובכך יעשה סיפתח למניין השקרים של עד כיפור הבא.
המותשת
לטיול אחרי צבא שלה היא יצאה ארוזה פחות מהערב, אבל זה רק בגלל הקריירה הנוכחית שלה כאמא משקיעה. היא מוכנה מראש עם מים, משאבה לאופניים של הילד, קסדה ספייר, מגבונים, נשנושים, פלסטרים ודף קשר עדכני. עד שהילדים ישתכנעו לסיים את הערב היא תתחיל 541 סשנים של סמול טוק עם הורים מהשכונה, שתמיד-תמיד יסתיימו כי היא תקלוט את אחד מיורשי העצר דוהר מהר מדי עם הבימבה לכיוון התמרור שעל אי התנועה.
המארח
מיד אחרי החזרה מבית הכנסת, הוא יכנס את הפרלמנט הקבוע שלו במעגל כיסאות פלסטיק וכיסאות ים, על שפת המדרכה של הרחוב הראשי. פשוט דמיינו את המעגל הישן של דן שילון, רק עם כיפות ובלי פוליטיקאי שהולך להביך את עצמו. היתרון כאן הוא שמעבר לחברותא שקצת עוזרת להעביר את השעון, הפרלמנט הזה מהווה גם מרכז מידע עבור מי שאיבדה לרגע את בנה הפעוט, או מי שרוצה לדעת אם שימי כלשהו עבר פה לאחרונה. כמעט מיותר לציין - הוא יישב על הכיסא הכי מדוגם במעגל.
