הענקית והגמד / כל מי שהיה בסביבה באוקטובר 2009, כשהוכרז על זכייתה של פרופ' עדה יונת ז"ל בפרס נובל לכימיה, נקלע למחזה יוצא דופן: אישה אלמונית (אף שזכתה בפרס ישראל שבע שנים קודם) מתחום לא זוהר הופכת בתוך רגע לגיבורה לאומית, כולל מסיבת עיתונאים, ראיונות, טלפונים מהנשיא וראש הממשלה. אמנם לוח השידורים לא נקטע לטובת מאמצים להנגיש לציבור את ההישג המדהים בחקר הריבוזום, שבעטיו זכתה יונת להכרה יוצאת דופן, אבל בקלות אפשר היה להרגיש באוויר את ההשתאות מכך שמדינה בת 61 בלבד הצליחה להוציא מתוכה עוד דמות מבריקה ומשפיעה, שגם תרמה לאנושות וגם הייתה מענטשית: כזאת שהודתה בנאום קבלת הפרס לנהג הלימוזינה השוודי שהסיע אותה לאורך השבוע. היותה אישה שהביסה את ההסללה הסקסיסטית והצטיינה בעולמות המדעים היוותה השראה לנשים אחרות, מכל הגילים, המגזרים ותחומי העיסוק.
מי שהבין מצוין מה הרגע הזה מסמן היה ראש הממשלה אז. הוא גם ראש הממשלה היום, אבל לא בטוח שמדובר באותו בן אדם, כי בנימין נתניהו של 2009 נשמע נרגש ונפעם באמת מההישג של יונת. עם היוודע דבר הזכייה הוא בירך אותה ב"גאווה עצומה" על זכייתה במה שהגדיר בתור "האולימפיאדה של האנושות". חודשיים אחר כך, לאחר הטקס, ביקש "להודות לך באופן אישי על ההישג המדעי המרשים, שהביא הרבה כבוד למדינה, ועל החוכמה והחן שבהם את מייצגת את ישראל בעולם". בנימין נתניהו של 2026 אפילו לא טרח להוציא הודעת הספד על מותה של דמות מופת, שמורשתה היא פרק מונומנטלי בדימוי הנרקב של ישראל כאומה שוחרת השכלה ומדע.
אתם מבינים, לפני שלוש שנים, על רקע המחאה נגד ביטול עילת הסבירות, יונת העבירה עליו ביקורת ואפילו חריפה: אריה גולן שאל אותה אם לדעתה הוא רוצה להיות "דיקטטור" והיא השיבה "אם הוא היה יכול, נדמה לי שכן, אבל אני לא יודעת מה הוא רוצה ולא יודעת מה בראשו, אני יודעת מה הוא עושה: והוא לא ממלא את ההבטחות שהוא הבטיח". והנה, כל ה"גאווה עצומה", "מרשים", "כבוד", "חוכמה" ו"חן" נמחקו.
(ירמי פינקוס)
פועלה ומורשתה המפוארים של יונת לא זקוקים להספד של נתניהו - וגם לא של אף אחד אחר, לצורך העניין - כדי לקבל משנה תוקף. זכותו של נתניהו האיש לצאת קטן, קטנוני ואפילו צפוי: מה"ריאיון" עם רעייתו השבוע אפשר להבין איך עובד המנגנון הנפשי של התקרבנות נצחית. אבל יונת, אפילו יותר ממשוררים ויוצרים דגולים שנדחקו תחת כלכלת ההספדים המעוותת של נתניהו, נתפסה על ידו ובצדק כמי ששירתה את המדינה מבפנים ומבחוץ במו שכלה ואישיותה. לכן המדינה שחגגה את זכייתה בנובל זקוקה להרכנת ראש מרשימה על אובדנה: לא בשביל תהילת העבר אלא לטובת הבטחת העתיד.
ובעצם, אולי זה כל הסיפור: אם העתיד יהיה עדה יונת, הוא לא יהיה נתניהו.
מבצע מזהיר / בשבועות האחרונים נדמה שמערכת הביטחון מצאה דרך חדשה להתמודד עם פריחת הטרור היהודי: אזהרות והתראות. אלוף פיקוד מרכז דיבר על "גפרור שעלול להצית הכל", הרמטכ"ל מסר לראש הממשלה "התראה אסטרטגית" והמפכ"ל אמר שישראל נתפסת כמדינה של "בריונים ועבריינים" בגלל מה שמתחולל בגדה המערבית (תקציר השלל מהשבוע: פלישה לבית בכפר קוסרה, הצתת מסגד בכפר אזריה, הצתת רכבים בכפר ביתא וסליחה מראש לכל האירועים שלא הוזכרו או התרחשו לאחר סגירת הגיליון).
אמנם אין להפחית בחשיבות המסקנה שראשי הגופים החמושים במדינה לא סובלים מבעיות ראייה, שמיעה ושהייה במציאות חלופית, ובכל זאת מתגנבת לה תהייה זעירה וחתרנית, שמא בשלב זה הבעיה היא לאו דווקא בניתוח המצב אלא בשאלה כמה מאמצים באמת מושקעים כדי לטפל בו. וזה מתחיל, כמו תמיד, עם התבוננות נוקבת במראה, ממנה יעלה שאולי המערכת לא רק איבדה שליטה אלא גם פחות או יותר העניקה אותה מטעמים כאלה ואחרים (פוליטיים, תועלתניים וגם אידיאולוגיים), ועכשיו נדהמת לגלות שזה כנראה לא ייגמר טוב. מצד שני, אולי פשוט לא הזהירו אותה.
(ירמי פינקוס)
עונת המלפפונים / אף אחד כבר לא מספיק תמים לחשוב שריצה לכנסת היא עניין אידיאולוגי בלבד, אבל הז'רגון הפוליטי לקראת מועד סגירת הרשימות נשמע יותר ויותר כמו הדיווחים לקראת תום חלון ההעברות בספורט הקבוצתי: על הזכות להיעזר בשירותיה של קיצונית סופה מתקיימים "מגעים" בין עוצמה יהודית לליכוד, שם גם שמים עין על קשר קדמי מבטיח מהפועל עופר וינטר, שבמקביל בוחן שילוב של בלם חרדי מרענן כדי לחזק את סיכויי הקבוצה להישאר בליגה. ביום שני בלילה נגלה מי יאמר ש"אליפות היא לא מילה גסה" ואיך יישמע שיר השחקנית של טלי גוטליב ("בן גביר מחכה לטלי/ אין תחתית לחבית/ שמים בן גביר בקלפי/ הערבים על משאית").
המלצה: או מיי לורד / העונה הראשונה של "הג'נטלמנים" (נטפליקס) ענתה על השאלה, מה היה קורה אילו אריסטוקרטים בסגנון "אחוזת דאונטון" היו נכנסים לביזנס עם גנגסטרים בנוסח "פיקי בליינדרז" במאה ה ־ 21 . העונה השנייה, שעלתה אתמול, מתרחבת (תרבותית וגיאוגרפית) גם לאזורי "הסנדק" ומוכיחה שהפשע לא משתלם אבל הוא נראה סקסי במיוחד עם סוודרים, סיגרים וכוסות ברנדי.
משפט בשבוע / "למה גלי מיארה לא הרימה טלפון? אפילו אחרי (תקרית) המספרה. למה היא לא כתבה פוסט, בתור אישה שגם הולכת למספרה? אין ספק שהיא הולכת, ולא עושים לה את זה" (שרה נתניהו כותבת מחדש את המחזמר "שיער")
בשלוש מילים / היימנוט? אינה נוכחת
