זוהי השבת האחרונה של השנה. במוצאי שבת, גם האשכנזים מצטרפים לאמירת הסליחות. השבת הבאה היא כבר בא' תשרי, היום הראשון של שנת תשפ"ז, בראש השנה.
ראיתי הרבה יוזמות שרצות ברשתות: "שומרים את השבת האחרונה", "מכבדים יותר את השבת האחרונה", "איך תציינו את השבת האחרונה של השנה?". אנחנו נעשה זאת כאן, כרגיל, דרך חיבור לפרשת השבוע.
אז מה הפרשה של השבת האחרונה של השנה? בשבת בבוקר, בכל בתי הכנסת ברחבי העולם היהודי, יקראו שתי פרשות: "ניצבים-וילך". אלה הם דברי הפרידה של משה רבנו מעם ישראל. קשה להפריז בחשיבות של המסרים שהוא מפקיד בידינו השבוע.
(ChameleonsEye, Shutterstock)
משה רבנו מספר על הברכות ועל הקללות שיירדו על העם בהתאם למעשיו, ואומר שבסוף, אחרי הגלות, אנחנו עוד נשוב לארץ, נשוב לאלוקים, נשוב לעצמנו, ונהיה ברכה לכל העולם. הוא אומר שהמשימה אולי נראית בלתי אפשרית ורחוקה, אבל "לא בשמיים היא ולא מעבר לים", אלא "קרוב אליך הדבר מאוד". והוא מזכיר שהבחירה החופשית היא בידינו: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המוות ואת הרע... ובחרת בחיים".
*
השבוע ראיתי בעיניים איך אחד הפסוקים בפרשה מתקיים. "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם", אומר לנו משה רבנו, "מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ". כלומר, גם אם יהודי יהיה נידח, רחוק, בקצה העולם, בסוף יהיה קיבוץ גלויות והוא יחזור משם.
לואיזה אוראל מפתח-תקווה כתבה לי השבוע, בדרך חזרה מהכותל המערבי. הכל התחיל בהתלבטות שלה איך לחגוג בת-מצווה לעלמה שלה. "עלמה בת 12, וזה מציף אצלי הכל: הייתי בת 12. מאמנת התעמלות קרקע ברוסיה מוציאה אותי מהנבחרת וצועקת עליי 'יהודייה מסריחה'. ככה בעצם אני מגלה שאני יהודייה, כי עד אז לא חגגנו שום חגים. לא ידעתי מה זה כשרות, ולא ביקרתי מעולם בבית כנסת. ימי ראשון היו היום החופשי מבית הספר, והחברה הכי טובה שלי, שלא הייתה יהודייה, הייתה גוררת אותי לכנסייה. תמיד הרגשתי שם ניכור ואי-נוחות. לא הבנתי למה. ואז בדמיון התחלתי לרקום חלום: להגיע הביתה לארץ ישראל. החלטתי לזייף מכתב להורים שלי, כאילו השלטונות מאיימים עלינו כדי לזרז אותנו לעלות. במקביל, התחלתי שביתה שקטה. הפסקתי ללכת לבית הספר. הודעתי שאני רק חולמת על ארץ זבת חלב ודבש.
"וזה קרה. הגענו לארץ ישראל. שמש, חוף ים, אנשים מחייכים, החיים כאילו הפכו משחור-לבן לחיים צבעוניים. הרגשתי כמו בתוך גלויה מגן עדן. אחרי כמה ימים, כשעדיין לא ידעתי עברית, בת דודה שלי הזמינה אותי לבית הכנסת. חשבתי שלא אבין כלום, אבל למרות זאת החלטתי לבוא איתה. נכנסתי, התיישבתי שם עם כולן, ופתאום דמעות התחילו לזלוג לי מהעיניים. כמו שלא ידעתי להסביר למה ברוסיה לא הרגשתי בבית – כאן לא ידעתי להסביר למה הנשמה שלי מרגישה שהיא סוף-סוף הגיעה למקום הנכון והמדויק, הבית".
השנים חולפות. עלמא נולדה וגדלה, ולואיזה החלה לחשוב מה לעשות לכבוד בת-המצווה שלה. וכאן היא סיפרה לי שראתה את השיעור השבועי שלי בטלוויזיה שבו הראיתי סרטון וידיאו על ניצולי שואה מבוגרים שעושים בר-מצווה בכותל.
"ראיתי אותם ופתאום חשבתי עלינו. גם אנחנו ניצולים, של הקומוניזם. גם אנחנו נאלצנו להסתיר את היותנו יהודים. לא חגגנו חגים יהודיים ובטח שלא עלייה לתורה בבר-מצווה. לכן החלטתי לסגור מעגל. עלינו לכותל לחגיגת בת-מצווה ובר-מצווה יוצאת דופן: אמא ואבא שלי, שניהם בני 76, וגם אני. שלושתנו לא חגגנו מעולם. ואיתנו – עלמה שלנו". ארבעתם קיבלו תעודה רשמית של הכותל המערבי על "הגעתם לגיל מצוות".
היא צירפה גם סרטון וידיאו קצר ומרגש של אבא שלה, כשהוא מניח תפילין ועולה לתורה בפעם הראשונה בחייו, באיחור של 63 שנים, ורוקד עם חבורת נערים צעירים שהתקבצה סביבו. "זה היה אירוע בלתי נשכח, המילה מרגש לא תספיק כדי לתאר. מזל טוב לנו, שושלת בלתי מנוצחת. ועכשיו כשאני כותבת, אני קולטת שהכל קרה בחודש אלול, חודש של תיקון".
מזל טוב, יוסף, אלה, לואיזה ועלמה. אם יהיה נידחך בקצה השמיים - משם תגיע לחגוג בסוף בר-מצווה בכותל המערבי.
*
זהו, לכולם כבר יש תיקים ויומנים, קלמרים ומחברות. בכל המגזרים, מא' באלול ועד 1 בספטמבר, כבר פתחו את שנת הלימודים. מסר גדול מחכה לתלמידים, להורים ולמורים בפרשת השבוע.
משה רבנו נפרד מאיתנו. לכאורה, הוא צריך לדבר על המוות. הוא יודע שהוא לא יעבור את הירדן ולא ייכנס לארץ ישראל.
אבל הוא לא מפסיק לדבר על חינוך הדור הבא. הרב פרופ' יונתן זקס כותב שמשה רבנו, המורה היהודי החשוב, מלמד אותנו כאן איך לנצח את המוות.
כל האומות העתיקות ניסו באותה תקופה לבנות פירמידות, לחנוט את המתים, אבל אצל משה רבנו – אנחנו אפילו לא יודעים איפה הקבר שלו. במקום זאת, הוא מנחיל לעולם כולו רעיון מהפכני: אם תתחברו לתורה, לברית שאני מציע לכם, תזכו לחיי נצח. יקרה לכם דבר מופלא: ההורים שלכם והסבים שלכם יחיו בתוככם, ואתם תמשיכו לחיות בתוך ילדיכם ונכדיכם. ואם תעסקו בחינוך יהודי של אחרים, אם תהיו מורים ומחנכים – תוסיפו עוד חיבור עוצמתי לנצח.
זו ברית של כל העבר עם כל העתיד, ואתם באמצע, החוליה של ההווה. אל תקבלו את הדברים רק כ"העתק-הדבק" מהדורות הקודמים, תתחברו אליהם, תחיו אותם, תעבירו אותם הלאה.
שבת שלום.
*
הסטטוס היהודי: "שׂוֹשׂ אשִׂישׂ בַּה'... לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט... וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹקָיִךְ... עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַיִם, הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה..." (הנביא ישעיהו, מתוך הפטרת הנחמה שקוראים בשבת בבוקר בבתי הכנסת)
