עשרות חולים מטופלים מדי יום במרפאה המקומית שצה"ל סייע בהקמתה, בלב הכפר הדרוזי חאדר שבסוריה, המרוחק כארבעה קילומטרים מגדר הגבול עם ישראל. ד"ר דעבוס נג'ם נולד בעין קנייא שברמת הגולן בישראל, וב-2004 חצה את הגבול לסוריה ללימודי דוקטורט. הוא התחתן שם ונשאר לגור בעיר הדרוזים הגדולה א-סווידא הסמוכה לגבול ירדן, אך בדצמבר 2024, כשנפל משטר אסד והצבא הישראלי נכנס לסוריה, הוא הותיר הכל מאחור והגיע לחאדר. "מאז אני כאן", סיפר. "היו לי בא-סווידא בית ועבודה, אבל אני מאוד מתגעגע הביתה, לעין קנייא, ואז, כשהמשטר נפל, חשבתי שאוכל להגיע ולבקר בבית".
המרפאה שבה עובד ד"ר נג'ם היא אחת מחמש מרפאות שצה"ל יזם וסייע בהקמתן באזור – מערך שנחשף כעת לראשונה. אחת בגזרת חאדר, וארבע נוספות בכפרי הדרוזים ברכס החרמון. צה"ל העביר אליהן ציוד מתקדם, תרופות ואפילו אמבולנס לטובת חיזוק יכולות הפינוי והטיפול הדחוף בשטח. בחלקן אף הוכשרו חדרי לידה.
עבור ד"ר נג'ם, השהות בחאדר היא כורח הישרדותי. גם חזרה לא-סווידא לא מבטיחה לו ולרעייתו עתיד בטוח יותר. "אני לא יכול לצאת מכאן לדמשק, כי יודעים שם שאני מדבר עברית, וישחטו אותי", הסביר. "פה בטוח לי. בסוריה כולם מסוכנים לדרוזים. רואים בנו בוגדים".
(יאיר קראוס)
מרגע נפילת משטר אסד מחזק צה"ל את אחיזתו בנקודות האסטרטגיות בדרום סוריה - מרחבים שנכבשו בין לילה במבצע צבאי רחב היקף. החרמון ואזור חאדר הם בעלי חשיבות מבצעית אסטרטגית עליונה להגנה על ביטחון תושבי הגולן בישראל.
גם אחרי שבשבוע שעבר הסיר נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, את סוריה מרשימת המדינות תומכות הטרור, בישראל עדיין קיימת חשדנות כלפי המנהיג החדש אחמד א-שרע, שצמח בשורות אל-קעאידה. לצד זאת, קיימים ניסיונות הידברות, כפי שבאו לידי ביטוי בפגישה שהתקיימה בחודש שעבר בין שר החוץ הסורי אסעד א-שיבאני, לראש המוסד רומן גופמן.
בכפר חאדר מתגוררים כ-15 אלף תושבים. הוא הגדול מבין הכפרים הדרוזים הסמוכים לגבול, בגזרה הצפונית של אוגדה 210, שמתחילה בהר דב ונגמרת במשולש הגבולות עם ירדן בחמת גדר. מאז מלחמת ששת הימים, וחתימת הסכם שביתת הנשק בין ישראל לסוריה, תמכו בני הכפר במשטר אסד וחיזבאללה - ולא היו בדיוק, בלשון המעטה, "אוהבי ישראל". מהכפר יצאו לא אחת מפגעים דרוזים בהכוונת חיזבאללה ואיראן לביצוע פיגועים בגבול ומעבר לו. אלא שכעת, בכאוס שבין המשטר החדש בסוריה, לשחקנים הרבים הנוספים במרחב – דאעש, חמאס, ארגוני טרור פלסטיניים, איראנים, חיזבאללה, חזית א-נוסרה, טורקיה ואחרים – האוכלוסייה הדרוזית בכפרי החרמון נמצא בחוסר ודאות.
לישראל יש אינטרסים רבים בחיזוק הברית בינה לבין הדרוזים בסוריה ובאזור החרמון בפרט. אלו לא רק אינטרסים ביטחוניים, אלא גם חברתיים. לבני העדה הדרוזית בישראל, בגולן ובגליל, יש בני משפחה שחיים בסוריה - וכמו בדת היהודית הקטנה יחסית, גם הדרוזים מאמינים בערבות הדדית.
"תמסור מסר לעם בישראל שכולנו רוצים את ישראל", מבקש ד"ר נג'ם. "כל הדרוזים קרובים אחד לשני, בדיוק כמוכם, היהודים, ואנחנו גאים בישראל. אנחנו מכירים את ההיסטוריה שלנו ושל היהודים, איך היא הייתה מאז יתרו ומשה. אנחנו זוכרים את הברית".
עם זאת, החשדנות עדיין קיימת. כוחות צה"ל שמעבירים למקומיים בגדים, מזון תינוקות וציוד הומניטרי שתורמים להם הכפרים הדרוזים בישראל, מבינים היטב שייתכן שהמשטר הסורי או איראן משלמים לגורמים מקומיים שאוספים עליהם מידע. במקום שבו אפשר "לקנות" איש קשר בכמה דולרים - צריך להיזהר מכולם.
מי שמנווט את סוגיות הביטחון, ההגנה והמאמצים לקיים שגרת חיים מלאה בשני צדי הגבול הוא תת-אלוף יאיר פלאי, מפקד אוגדה 210, שיסיים בחודש הבא את תפקידו. הוא נכנס אליו במאי 2024, וכחצי שנה לאחר מכן קרס משטר אסד. פלאי הוביל את הפעולה הקרקעית במרחב החיץ הסורי, שדחקה את לוחמיו של א-שרע. הוא הקים עשרה מוצבים שמוגדרים כזמניים – מהחרמון בצפון, דרך קוניטרה הישנה והכפרים קחטניה ואל-מדרייה, ועד משולש הגבולות עם ירדן בדרום – כדי לשמור על המרחב שבין האויב לאזרחי ישראל ביישובי הגולן.
בפברואר השנה מונה האלוף הדרוזי רסאן עליאן לתפקיד המתאם בפיקוד הצפון, לעבודה מול הדרוזים במזרח התיכון, בדגש על סוריה ולבנון. בין היתר הוא מוביל יוזמה להקמת מפעלים במרחב החיץ בסוריה, באזור תעשייה משולב בדומה ל"ניצני שלום" שבטול כרם. עוד בוחנים בצבא הכנסת פועלים דרוזים מסוריה לישראל לעבודה בחקלאות, פעילויות הכשרה מקצועית לחקלאות, רפואה ועוד. הפער הכלכלי משמעותי: יום עבודה בישראל שווה לכשלושה חודשי שכר בסוריה, והידיים הסוריות העובדות יכולות למלא את השורות במטעים הישראליים מחוסרי העובדים. בצה"ל נערכים גם לצעד היסטורי נוסף: מתן אפשרות למפגשי קרובים בין בני משפחות דרוזיות שחצויות בין ישראל לסוריה, באתר מוסדר סמוך לגבול בצד הסורי.
בנסיעה בסוריה, בין הכפרים הדרוזים הסמוכים לגבול, ניכרת תנופת בנייה מפתיעה. עד נפילת משטר אסד דונם קרקע נמכר בכ-1,000 דולרים וכעת המחירים מגיעים לכ-20 אלף דולרים. "זו עדיין השקעה מאוד משתלמת", תיאר תושב מג'דל שמס שסיפר שגם משקיעים ישראלים מקומיים מהכפרים הדרוזים בגולן קנו קרקעות מעבר לגבול, ובונים עליהם בתים להשקעה. מתברר שדרוזים מא-סווידא ואפילו מדמשק, שבה גרים כ-150 אלף בני העדה, מבקשים להיערך לשעת סכנה, ולקנות או לשכור בתים שחוסים לרגלי מוצבי צה"ל בשטח הסורי. הם חוששים שהשלטון החדש, שרואה בהם כופרים ובוגדים עלול לטבוח בהם שוב. "אנחנו בבעיה", הסביר אחד מבאי המרפאה. "אם נגיד שאנחנו 'רוצים ישראל', יסגרו לנו את הדרך לסוריה ולא נוכל להשיג אוכל. יגידו לנו 'לכו לישראל'. אם נגיד שאנחנו רוצים את א-שרע, ישראל תשאיר אותנו בידיים שלו והוא ישחט אותנו. כולנו רוצים פה דגל ישראל, אבל לא יכולים להגיד את זה בקול רם".
