למרות שאנחנו מככבים בראש הטבלה העולמית, הפעם לא מדובר בגאווה ישראלית. במחקר שבדק את בריאותם ורווחתם של בני נוער, מבין 60 מדינות, מתברר ששיעור השימוש הבעייתי במדיה החברתית בישראל, הוא בין הגבוהים שנמדדו.
מחקר HBSC, שנערך בשנת 2025 בידי משרדי הבריאות והחינוך בשיתוף אוניברסיטת בר-אילן, מצא גם כי 28.7% מתלמידי כיתות ז'–י"ב בילו שש שעות ומעלה מול מסכים מחוץ לשעות הלימודים. השיעור היה גבוה יותר בקרב בנות, 32.7%, לעומת 24.6% בקרב בנים. השיעורים הגבוהים ביותר נמצאו בקרב בנות בכיתות ז׳–ט׳, ונעו בין 35.5% ל-42%.
עוד נמצא כי 16.3% מהתלמידים בישראל מוגדרים במחקר כבעלי שימוש במדיה חברתית המלווה בתסמינים דמויי התמכרות - עלייה חדה מאז מגפת הקורונה. שימוש מסוג זה מתבטא, בין השאר, בקושי לשלוט במשך השימוש, בעיסוק מתמשך בפעילות המקוונת ובהמשך השימוש למרות השלכות שליליות.
לאור הממצאים, פרסם משרד הבריאות המלצות להורים, שמטרתן להוביל שינוי ארוך טווח בהרגלי השימוש של ילדים ובני נוער במסכים וברשתות החברתיות. בין ההמלצות: הימנעות מוחלטת ממסכים עד גיל שנתיים, המתנה עד גיל 13 לרכישת סמארטפון וחיבור לרשתות חברתיות לא לפני גיל 15. במקביל משיק משרד הבריאות קמפיין דיגיטלי להנגשת ההמלצות ולעידוד אימוצן.
המשרד מדגיש כי מטרת ההמלצות אינה להימנע לחלוטין מטכנולוגיה, אלא לקדם שימוש מושכל, מאוזן ומותאם לגיל. "אין פה אמירה של 'אל תשתמשו במסכים בכלל', כמו שאנחנו מתייחסים לעישון", אמר מנכ״ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב. "המסכים והרשתות החברתיות הם חלק מהחיים, רק צריך לראות איך מייצרים את האיזון הנכון".
יותר חרדות ודיכאון
המסכים והרשתות החברתיות הפכו לחלק בלתי נפרד מחיי היום-יום ומאפשרים גישה מיידית לידע, לתקשורת ולבידור. עם זאת, במשרד הבריאות מזהירים כי שימוש מוגבר עלול לפגוע בהתפתחות השפה, בקשב ובאינטראקציה עם הסביבה בגיל הרך, וכן באיכות השינה, בלמידה, בהישגים, בבריאות הנפשית ובתפקוד החברתי.
לפי מחקרים שנערכו בעשור האחרון, שימוש מוגבר במסכים בקרב ילדים ובני נוער נקשר לשיעורים גבוהים יותר של חרדה, דיכאון ובדידות.
בתהליך שיתוף ציבור שערך משרד הבריאות בשנת 2025 בהשתתפות כ-750 הורים לילדים מגיל לידה עד 18, נמצא כי מסכים ורשתות חברתיות הם מהנושאים המרכזיים המעסיקים הורים בכל הנוגע לבריאות ילדיהם. הנושא בלט במיוחד בקרב הורים לילדים בגילי בית הספר היסודי וחטיבת הביניים.
מחקרים איכותניים שנערכו בעולם מצאו כי הורים רבים מתקשים להציב גבולות לזמן המסך ולשימוש במדיה. הקושי נובע ממחסור בידע, מלחצי היום-יום, מהתנגדות הילדים, ממסרים ציבוריים סותרים ומחוסר ביטחון בנוגע לדרך הנכונה לנהל את השימוש במסכים.
במשרד ממליצים לבחון בכל גיל את מוכנות הילד, לרבות הבגרות הרגשית שלו, יכולתו לעמוד בכללים, מידת האחריות שהוא מפגין והסיבה שבגינה הוא מבקש טלפון או חיבור לרשתות חברתיות. לצד זה, כדאי להתמקד באיכות התוכן ולוודא שזמן המסך אינו בא על חשבון פעילות גופנית, שינה מספקת וקשרים חברתיים משמעותיים.
כמו כן, מומלץ לקבוע מראש זמנים ללא מסכים, בין השאר בארוחות, במפגשים עם חברים, בבילוי משפחתי ולקראת השינה. בנוסף, רצוי להימנע ככל האפשר ממסכים בחדר השינה, לרבות סמארטפונים ומחשבים ניידים.
השלב הבא: רגולציה
לפי משרד הבריאות, מגיל לידה ועד שנתיים יש להימנע לחלוטין מחשיפת ילדים למסכים, לרבות מסכים הפועלים ברקע. בגילים שנתיים עד חמש מומלץ להגביל את זמן המסך לעד שעה אחת ביום, לבחור תוכן איכותי וללוות את הצפייה בהסברים ובשאלות. בגילים שש עד תשע ממליץ המשרד להגביל את צריכת המסכים לפחות משעתיים ביום, ולעודד קשרים חברתיים, פעילות גופנית ותחביבים שאינם כוללים מסכים.
טלפון נייד ראשון צריך להיות מכשיר שאינו חכם, ולהינתן בגילים 11-9. כמו כן, מומלץ להמתין עד גיל 13 לרכישת סמארטפון, וגם אז להימנע מגישה לרשתות חברתיות. חיבור לרשתות חברתיות מומלץ לא לפני גיל 15, בהתאם למוכנות הילד ובשילוב ליווי הורי, קביעת כללים ובקרות דיגיטליות.
מסמך ההמלצות כולל גם כלים מעשיים להורים, ובהם קביעת זמנים ללא מסכים וללא רשתות חברתיות, עידוד פעילויות חלופיות ושימוש מאוזן במסכים גם מצד ההורים, המשמשים מודל לחיקוי. "הנקודה החשובה היא אחריות וסמכות הורית", מסביר ד"ר גלעד בודנהיימר, ראש האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות. "אנחנו צריכים להבין שיש לנו מסוגלות לקחת אחריות על זמן המסך של הילדים ועל המקומות שבהם הם גולשים, ולנהל את האירוע הזה ביחד ועבור הילדים שלנו".
במשרד הבריאות מציינים כי הם מתכננים להקים ועדה לקידום שימוש מושכל במסכים וברשתות חברתיות בקרב ילדים ובני נוער. "ההמלצות יצטרכו להיות מלוות בהמשך ברגולציה", אומר בר סימן טוב. ״יש כלים שמתפתחים בעולם בתחום הרגולציה, ונצטרך לייצר להם גרסה ישראלית. זה לא משהו שמשרד הבריאות יכול לעשות לבדו, אבל חלק מהאחריות שלנו הוא לדחוף לעשייה בנושא".
