"גלוריה הלכה לעולמה בשלווה, בביתה שבניו יורק, מוקפת באחדים מן הרבים שאהבו אותה. היא המשיכה לפעול למען שוויון עד הרגע האחרון", כך נכתב בהודעת הפרידה מהעיתונאית ופעילת זכויות האדם גלוריה סטיינם, שהלכה לעולמה בגיל 92.
סטיינם נחשבה לאחד הקולות הפמיניסטיים הבולטים ביותר בארה"ב משנות ה-60 ועד לימינו, וב-2013 זכתה במדליית החירות הנשיאותית מברק אובמה על פעילותה. היא כינתה את עצמה "יזמית של שינוי חברתי", וסייעה לחולל תמורה תרבותית שנגעה כמעט בכל תחום בחיים האמריקניים - מחדר הישיבות, דרך בית המשפט.
(Richard Drew, AP Photo/Richard Drew)
סטיינהם נולדה באוהיו ב-1934 וגדלה כנוודית בקרוואן לאב סוחר עתיקות ואם שהייתה עיתונאית מוכשרת בעברה. היא סיימה את הלימודים בהצטיינות יתרה, ברחה מאירוסין ב-1957 והפליגה להודו בעקבות מורשת גנדי. בדרך, בלונדון, גילתה שהיא בהיריון וביצעה הפלה. בהודו למדה, בין היתר, את הרעיון של מעגלי שיחה ואת יסודות הארגון השטחי - שני רעיונות מרכזיים שליוו אותה לאורך כל חייה.
ב-1960 היא הגיעה לניו יורק וכתבה בעיקר בנושאים שעיתונאיות הורשו לעסוק בהם באותו הזמן - אופנה ופרופילים של סלבס. הפריצה המיוחלת הגיעה ב-1963 עם כתבת תחקיר שבמהלכה נכנסה למועדון פלייבוי כשפנפנית, וחשפה את תנאי העבודה המשפילים שם.
התפנית בקריירה של סטיינהם הגיעה ב-1969, כשסיקרה מפגש של נשים בגריניץ' וילג' שסיפרו בגלוי על הפלות לא-חוקיות שעברו. סטיינם, שהחזיקה בסוד את ההפלה שלה עצמה, יצאה משם וכתבה את המסה הפמיניסטית הראשונה שלה. "זה היה הקליק הגדול. זה שינה אותי", אמרה. ב-1971 הקימה עם קבוצת נשים את כתב העת הארצי הראשון שנוצר, נוהל והיה בבעלות נשים בלבד. היא התנגדה למוסד הנישואים (על אף שנישאה לזמן קצר) ובחרה לא ללדת - ומעולם לא התחרטה על כך. "אף לא לרגע", אמרה בגיל 82. "לא כל מי שיש לה רחם חייבת ללדת, כמו שלא כל מי שיש לה מיתרי קול חייבת להיות זמרת אופרה".
במקום זרי פרחים ומתנות, ביקשו בני משפחתה שמי שרוצה לכבד את זכרה ידליק נר ויתרום לקרן על שמה.
